favicon2

שלום חברים יקרים!

ראשית כל אני רוצה להציג את עצמי בקצרה. כל אלו שעדיין לא מכירים אותי, שמי ברוך ליוייב-יו"ר ארגון חסד בינלאומי "יד ירושלים", בן36 מתגורר בבית שמש, נשוי ואב לשני ילדים.

נולדתי ב-1979 ברוסיה – חבל ארץ קווקז, כאשר רוב האוכלוסייה הם המוסלמים מעדות שונות. כמו כל הילדים אני למדתי בבית ספר והיו לי חברים, אך תמיד הרגשתי שאני קצת שונה ולא שייך לאותם אנשים שאיתם גדלתי. אני אגלה לכם שעד גיל 10 לערך, אני לא ידעתי או יותר נכון להגיד לא הפנמתי את המשמעות המילה יהודי, מה זה להיות יהודי ובכלל מה זה. זכור לי שבבית כאשר הדלת הייתה נעולה, בחגים אבא בקצרה היה מספר לנו על היסטוריה, כשאני הייתי מפרש אותה, כי עוד סיפור נחמד מהספרים לילדים. מה שהשפיע עלי ועל משפחתי בהתנהגות וזווית הראייה כלפי המציאות הקיימת, אז באותה תקופה, זה המדיניות של השלטון  הקומוניסטי ויחס למעמדם הפוליטי והמשפטי של היהודים בברית המועצות.

קצת היסטוריה

לנין וסטלין עיצבו את  מעמדם הפוליטי והמשפטי של היהודים ברוסיה,  ( ומאז 1924, בברית המועצות). הם  הכירו בזכותם של היהודים לשוויון  זכויות מלא, לאמנסיפציה, אך לא היו מוכנים להכיר בזכותם של היהודים להגדרה עצמית, או לאוטונומיה תרבותית, או להתאגדות פוליטית. סטלין טען, שאין לראות ביהודים אומה, היות ואין להם טריטוריה משותפת, לשון אחידה, או רובד חברתי יציב, ורק מיעוט מקרבם  מתפרנס מעבודה חקלאית. לדעתו, הבעיה של הלאום היהודי, בדומה לשאר הבעיות הלאומיות ברוסיה,  תימצא את פתרונה, כאשר ייבנה  ברוסיה משטר חברתי קומוניסטי, שיביא להתבוללותם של היהודים, ולהקמתה של אומת פועלים חדשה, שבה לא תהיה יותר חשיבות לזהות הלאומית הקודמת.

באופן זה, לנין וסטלין העניקו ליהודים שוויון זכויות מלא, אמנסיפציה, אך במקביל,  הם לא הכירו בזכותם של היהודים לחיות כאומה, ועל כן, הם כפו על היהודים התבוללות תרבותית (אסימילציה),   במשטר הקומוניסטי שהם בנו  בברית המועצות.

בחודש יולי 1918 נציגי המפלגות הלא קומוניסטיות גורשו מן הקומיסאריאט, ובמקביל, הוקמו סקציות  (מחלקות) יהודיות בתוך המפלגה הקומוניסטית, שנודעו בשם "יבסקציה", ומאז, אלה הפכו למוסד החשוב ביותר שטיפל ביהודים עד לחיסולו הסופי ב-1930. ראשיה מונו על ידי מוסדות המפלגה הקומוניסטית, ולצבור היהודי לא הייתה השפעה על דרך מינויים. מטרתם הייתה, להפיץ את התורה הקומוניסטית בקרב הצבור היהודי, על יד בניית תרבות יהודית חילונית המבוססת על לשון האידיש.

להלן פעולותיה של היבסקציה

  • היא הביאה לחיסול הפעילות המפלגתית היהודית.
  • היבסקציה נתנה יד לחיסול המפלגות הציוניות
  • היבסקציה נתנה יד לחיסול מוסדות הקהילה היהודית.
  • היבסקציה הטילה איסור על הפצתם של ספרי קודש, סידורי תפילה וספרים בעברית
  • היבסקציה הפיצה תעמולה נגד הדת היהודית, היא נתנה יד לסגירת בתי כנסת ומוסדות לימוד תורניים,
  • לעומת זאת, היבסקציה התמקדה בטיפוח תרבות יהודית חילונית בעזרת לשון האידיש, היא הקימה רשת של מוסדות חינוך

 

עכשיו בתך אתם מבינים, שבתור ילד להורים שהיו חיים תחת חששות רבים, לא רצו להעמיס את מוחי בדברים מסובכים והעדיפו לגלות לי את "היהודי" שלי, כאשר נפשית ומנטאלית הייתי בשל.

אז בתקופת הקומוניזם הכול היה  ניראה אחרת ולא קל היה להיות זר ושונה(יהודי). אך להגיד זה היה נכון, לא נכון או לבוא ולשפוט או להאשים מישהו, איני מסוגל  כי רבים ניסו ועדיין מנסים לפרש ולהסביר מה ההבדל בין שלטונות רבים בעולם ואת הצדדים החיוביים ושליליים ועדיין לא מצליחים להגיע לאיזושהי מסכנה חד משמעית כי כנראה היא גם לא קיימת. יש כאלו שאפילו אומרים, שליהודים היה יותר טוב עם הגויים, בקיצור פילוסופיה עמוקה,עזבו… בוא נעבור הלאה.

כאשר התחלתי לגדול ועברתי את עשור הראשון בחיי, כמובן התחלתי להבין יותר. והפרדה מנטאלית ביני לבין השאר התחילה להיראות יותר בולטת ולפעמים כואבת. לא פעם ולא פעמיים הזכירו לי מי אני, מה אני ומה מקומי בחברה. רק כדי להמחיש לכם, תדמיינו שכל יום, לפני שאתם יוצאים החוצה, אתם מתארגנים היטב מבחינה נפשית ופיזית כי אף אחד לא יכול להבטיח לך שתגיע ליעד שלך בביטחה. כמעט כל יום הייתי יוצא לבית הספר כמו לשדה קרב. קטטות וסכינים ברחוב זה הייתה נורמה. הייתי צריך לדעת איך לשמור על זהותי, כבודי וחיי. כאשר הקומוניזם התרסק לגמרי, נכנסו אינטרסים אחרים ושחקנים חדשים בחברה שאיתם גדלתי. האסלאם התחיל לקבל יותר כוח ומשמעות בחברה ובמיוחד בקרב בני הנוער ששכחו לגמרי את כל הערכים  ולאט לאט מצאו את עצמם קרובים מאוד לאידיאולוגיה של אסלאם/אסלאם קיצוני.

אני רוצה לציין שבשנות ה-90 כמעת אף אחד ממקורבי, לא ידעו בכלל על מלחמות וסכסוכים בין ישראל לארצות ערב. מדיה חברתית אז לא הייתה קיימת ומחשב בכלל היה רק חלום. למרות כל זה המוסלמים מקומיים במילים עדינות לא כול כך אהבו את היהודים. ואני עוד אדבר על זה.

למרות האנטישמיות ועוד דברים שליליים רבים, לא הכול היה גרוע,  אפילו במקרים מסוימים היה לי ולמשפחתי יותר טוב מאשר כאן בארץ. אבל כמו שכולם מבינים, אדם תמיד קל לו לזכור את הרע מאשר את הטוב. הרע הוא תמיד נחרט במוח ומזכיר על עצמו מדי פעם. עובדה שעברו הרבה שנים ולמרות היותי אז נער צעיר, אני זוכר את הרוב.

ב-1994 החלטנו לעלות לארץ מי סיבת האנטישמיות שגברה מיום ליום ומי סיבת הפשע שבשנים הנ"ל הגיע לשיאו. אני לא אשכח את היום כשה חברי לכיתה(יהודי) נחטף על ידי עבריינים ולא הוחזר למשפחתו למרות שאביו של הילד שילם סכום כסף מכובד. זה קרה קצת לפני עלייתי לארץ וכנראה זה מה שהניע אותנו בסופו של דבר לעזוב את הכול ולהגיע לארץ ישראל.

החיים זה הישרדות ולמה אני אומר את זה?

כאשר עלינו לארץ זה היה מהפך בחיינו. תנסו לחשוב לרגע… בשנות ה-90 רוסייה הייתה מדינה מאוד מפגרת בכלכלה, וקווקז?- "השם ישמור". היה מחסור רב במצרכים בסיסיים, הפשע חגג ברחובות, מי שהיה חזק אז הוא היה הצודק, הייתה היררכיה וחוקים עבריינים בין אנשים רגילים- כזאת שדומה להיררכיה בבתי סוהר,  וכו'… בנוסף לכול זה, לא ידענו ולא היינו מוכנים נפשית לחיות במדינה עם מנטאליות שונה, כלכלה, תרבות, שפה… נאלצנו להתרגל לחיים החדשים בארץ ישראל מהר מאוד וכמובן היו הרבה תקלות בדרך.

אני בתור נער בן 15 חשבתי שזהו… הגעתי לארץ חלב ודבש, חלום שלי התגשם. ממש לא, הייתי נאיבי. כאן נאלצתי להתמודד עם בעיות מסוג שונה. קראו לי "רוסי מסריח" וזה היה מעליב, אך יותר מעליב היה כאשר היו מזהים שאני קווקזי כי אף אחד לא אמר כלום אלא רק ליווה אותי עם מבט חשדני כאילו אני עבריין. היו כאלו שפחדו ליצור איתי קשר או אם כבר הקשר היה קיים אז החששות שאולי יבוא יום ואני "אהרוג מישהו" תמיד מצאו את מקומן בראש של הסובבים שלי. אולי אני מגזים אולי לא, אבל זאת הייתה התחושה שלי אז – נער בן 15. ואני עוד הפעם לא בא להאשים אף אחד ספציפי ולהתלונן על קיפוח או גזענות.

קורות חיים מרגע עלייתי לארץ בקצרה

1995- בגיל 16 גרנו בירושלים ולמדתי בתיכון דתי. כעבור שנה וחצי לערך, מאז עלייתי לארץ, יחד עם משפחה עברנו לגור בבית שמש ועד עכשיו אנחנו כאן. 1999- אני התגייסתי למשמר הגבול, הייתי לוחם מצטיין בתקופה לא קלה של אינטיפדת אל אקצה  והספקתי לעבור קורס מסתערבים. ניסיתי להמשיך לשרת בקבע אך ברגע אחרון לפני שחתמתי ,שיניתי את ההחלטה והשתחררתי משרות הסדיר. מי-2002 עד 2003 עבדתי באבטחה, 2003-2009 הספקתי לעבוד במספר מקומות בתור קב"ט, מנהל ועצמאי. מאז שהשתחררתי היו לי אין ספור ניסיונות בעסקים שונים. רובן הצליחו וחלקם כשלו. אני אף פעם לא התייאשתי כי בסופו של דבר רק למדתי ונהניתי. 2009 הייתה לי נפילה קטנה בתחום העסקי, נפלתי קורבן לעוקץ/נוחל. זה לא היה נעים לשנות את אורך החיים שאליו הייתי רגיל. כאשר אתה מגלה פתאום, שהכיס שלך ריק ואתה כבר נשוי עם אישה בהריון, אתה מחפש מהר מאוד לקום על הרגליים שוב ולהחזיר את מה שהיה. ברגעים האלו אתה שומע כול מני עצות מחברים, כאשר אף אחד מהן לא מצליחה להוציא אותך ממבוי סתום שהכנסתה את עצמך. אחד מחברי המליץ לי, שאולי כדאי להתגייס למשטרה – גוף מסודר עם משכורת בטוחה, לעשות חושבים, להתארגן ולהמשיך בקריירה עסקית. לא יודעה אם ההחלטה הייתה נכונה או לא אבל מה שקרה כבר אי אפשר להחזיר אחורה וכמו שאמר לי אחד מהרבנים שאני מכבד: "הכול לטובה". אני אימצתי את המשפט הזה וברוב המקרים הוא מלווה אותי עד היום. תוך שנתיים הצלחתי להתאזן מבחינה כלכלית ואפילו, בהיותי שוטר לפתוח עסק על שם אשתי. משטרה לימדה אותי הרבה דברים, כי במהלך שירות הלא קל, אתה נפגש עם המון אנשים מסוגים שונים: אזרחים טובים ועבריינים, שוטרים ערכיים וקצינים נוכלים, ועוד הרבה. עם כול אלו אתה לומד איך לחיות ומפיק מסקנות לעתיד.

הכול בידיים שלנו

אפשר לדבר על גזענות, אנטישמיות, קיפוח בלי סוף. כאשר אני בא לדבר על עצמי, על מטרות שלי בחיים, היעוד שלי בחיים האלו, זה לא משנה ולא קשור לערב את טענות הנ"ל ולומר "שאילו … אז…" כל אדם ואדם תלוי רק בעצמו או/ו מביא על עצמו. מרגיש אנטישמיות? תעלה לארץ ישראל ותנסה להשפיע על העולם או תוכיח שזה לא נכון. במדינה שלך אתה מרגיש גזענות? אז תנסה להשתנות או לשנות דברים ואת הדאות של אחרים. אם אתה יודע שאתה חלק מהעם שלך במדינה שלך, אז מה זה שייך להרגיש גזענות או יותר מי זה! קיפוח? הרי כולנו אזרחי ארץ ישראל.

אני רוצה להדגיש שהדעות והמסקנות הנ"ל הן אך ורק שלי. אני בא פשוט להסביר ולהראות את השתלשלות הדברים ואיך הגעתי למקום, מעמד, סטאטוס שאני נמצא בו היום. היום אני מתקרב לעשור הרביעי בחיי, למדתי וראיתי לא מאט. וכמו כל אחד בעולם הזה, אופי שלי בנוי בצורה ייחודית ומחשבות שלי מניעות אותי לבוא ולמצוא פינה שקטה ונוחה בחיים האלו. לכל אחד יש את המקום שלו, לכל אחד יש רצונות משלו ודרכי הגעה אל השלווה, מאזן והרוגע הנפשי. רבים מאיתנו לא יכולים למצוא את עצמם, חשים בלבול, משנים דעות והשקפות כל יומיים וכל זה קורה כי לא מגדירים מטרה. אנשים חיים בדילמה תמידית, לא סגורים על עצמם, החיים שלהם לא רגועים וכו"…

טוב, אז בוא לא נכנס יותר מדי לניתוח של פסיכולוגיית האדם. אני חושב כבר הבנתם פחות או יותר מי אני ומה מניע אותי. כמו כל דבר בחיינו יום אחד אתה קם ואומר לעצמך: מספיק דיבורים ומחשבות, בוא ננסה להשפיע ולשנות.  אין יותר טוב מזה שאתה עושה את מה שאהוב עליך וזה עוד מביא לך פרנסה. לכן אם אני אסתכל על עצמי… בעסקים אני מתפתח ויש לי הצלחות. ובפן החברתי אני משתדל מאוד- שני דברים שמצליחים לאזן אותי נפשית ולשמח את ליבי.

פעילות ציבורית – סיפוק עצמי

אני מניח שהרוב יסכימו איתי… האם יש משהו יותר טוב מזה שאתה מצליח לשנות דברים, להשפיע על החברה לטובה, לעזור ולתרום כפי יכולתך? אין לי מילים לתאר עד כמה הרגשתי מאושר כשעזרתי והשפעתי. אתם תוכלו לעקוב אחרי הפעילות שלי בקטגוריה "פעילות ציבורית". אני מאוד ישמח אם תשתפו איתי פעולה או/ו תתנו לי ראיונות נוספים על מנת ליעל את הפעילות.