favicon2

כל אחד והדמוקרטיה שלו

במאמר זה ברצוני לפקוח את עיניכם ולגרום לכם להרהר בעובדה הבאה: למרות שברוב ספרי הלימוד והאנצליקופדיות כבר מזמן קיימת הגדרה ברורה מהי "דמוקרטיה", עדיין לכל אחד יש את הדמוקרטיה שלו.

ראשית נתייחס לרעיון הכללי של מהי דמוקרטיה ומה דעתם של מדענים ידועים על המושג הנ"ל.

המושג "דמוקרטיה" מקורו במילה היוונית "דמוס", שמשמעותה "עם". במדינות דמוקרטיות, העם הוא הריבון שבידיו שליטה על המחוקק ועל השלטון.

  • דמוקרטיה היא צורת שלטון, בה כל האזרחים משתתפים בניהול המדינה, ולוקחים על עצמם אחריות בפני החברה במישרין או דרך נבחרים אותם בחרו בבחירות חופשיות.
  • מדינות דמוקרטיות מבינות כי אחד התפקידים העיקריים שלהן הוא להגן על זכויות אדם בסיסיות, כגון חופש הביטוי וחופש הדת; הזכות להגנה שווה על ידי החוק והזכות להשתתפות מלאה בחיים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של החברה.
  • מדינות בעלות שלטון דמוקרטי מקיימות בחירות חופשיות והוגנות, בהן לכל אזרח יש זכות בחירה.
  • דמוקרטיה מחייבת גופים ציבוריים לשמור על חוק ומשמרת מצב בו לכל אזרח מוענקת הגנה שווה על פי החוק, וכל הזכויות מוגנות על ידי המערכת המשפטית.
  • חברות דמוקרטיות מחויבות לעקרונות כגון גילוי של סובלנות, שיתוף ופשרה. כן, הכול נשמע טוב ויפה. אולם יחד עם זאת…

לאחר שציינו מספר נקודות עיקריות, יש לשים לב לעובדה כי במדינות דמוקרטיות יש ניואנסים שונים, עקרונות מסוימים ושיטות מגוונות. אם נתעמק מעט, יהיה קשה למצוא את  הדמוקרטיה האידיאלית, או את הסטנדרט שאליו שואפים כולם.

לכל מדינה יש צורת דיכוי פרט משלה. הרי אם רק נתבונן, כולם מדכאים את כולם בחיים הללו… אינטרס מדיני בהגדרתו מנוגד לאינטרס של הפרט, משום שככל שהמדינה מתערבת בחיי החברה ובחיי הפרט, כך חופש הפרט מוגבל יותר. ובכל מדינה דמוקרטית תהליך זה קורה באופן שונה.

לדעתי, דמוקרטיה היא ריכוז התרבות; כלומר, נראות התרבות במדינה היא זו שתקבע בהכרח את נראותה של הדמוקרטיה. לכך יש להוסיף את המנטליות של האנשים, את ההרגלים שלהם ואת ערכיהם המוסריים.

והנה, דעה נוספת, ושוב רק בשביל לעורר את המחשבה: ישנו מושג המכונה "אוכלוקרטיה", הוא הניגוד של דמוקרטיה. אם דמוקרטיה היא שלטון העם, אזי אוכלוקרטיה הינה שלטון ההמון (הטיפש), צורה מנוונת של דמוקרטיה המבוססת על גחמותיו המשתנות של ההמון, הנמצא תחת השפעה תמידית של דמגוגים שונים. ייתכן ואין כיום בשום מקום דמוקרטיה אמיתית, אלא רק אוליגרכיה מוסווית (שלטון של תאגידים ואליטות מסחר).

ישנם דיונים שונים המנתחים את נושא הדמוקרטיה, מאמרים רבים נכתבו בנושא וניתן להתפלסף סביבם זמן רב.

אז מה בעצם אני מנסה לומר? מה מטרתי באמירת דברים אלה?

בפשטות: בימינו ישנו ריבוי של חכמולוגים, אשר תוך כדי רדיפה אחר המטרות האנוכיות שלהם מנסים להאשים אתכם בכך שהמדינה שלכם לכאורה אינה דוגלת בעקרונות הדמוקרטיה. אסכים עם טענה זו רק אם היא תהיה חלק מביקורת בונה ממנה משתמע שלכולנו יש על מה לעבוד. רק אנא מכם, קחו בחשבון שאין דבר כזה מושלם ותמיד יש צורך בנקודת השוואה. אל לכם לכפות את דעתכם, בזמן שייתכן וקיימת מדינה אחרת, מדינה שכנה "דמוקרטית", שמסיבות אישיות כלשהן לא הבחנתם בה.

כל אחד והדמוקרטיה שלו

favicon2

המאבק בטרור – צביעות עולמית

המאבק בטרור - צביעות עולמית

לקהילת העולם יש אויב מושבע חדש. הוא חזק ומסוכן, אכזרי וחתרן. שמו – טרור בינלאומי. אף אדם בשום מקום לא יכול להרגיש בטוח עד שאויב זה יובס. כבר עכשיו, טרור יכול להיקרא "מכת המאה ה-21", הוא הרסני לא פחות ממגפה. לפי הסטטיסטיקה, פיגועים בהם אנשים חפים מפשע נהרגים, מתרחשים כל יומיים. מספר הפיגועים גדל משמעותית מדי שנה. האכזריות מתגברת. מספר הקורבנות הולך וגדל.

כדי להבין איך להתמודד עם זה קודם עלינו להבין את משמעות המילה "טרור". וכמו כן, לברר אם  קיים בכלל רצון להתמודדות. לדעתי, אנחנו מוקפים בצביעות. אם תשימו לב, כולם בכל מקום, אפילו מנהיגים מוסלמים טוענים כי "יש צורך להילחם בטרור", כאשר הם עצמם אדמה פורה עבורו. אחרי הכול, אין זה סוד כי סטטיסטית 99% מהמחבלים – מוסלמים. ובכן, נתקדם הלאה.

 

מהו טרור

למרות העובדה כי המאבק בטרור נמשך כבר 30 שנה, טרם נבחרה הגדרה אחת למושג. עכשיו בעולם יש יותר מ -200 הגדרות מוכרות רשמית למושג הטרור.

הפירוש המודרני של המושג "טרור" הופיע במהלך המהפכה הצרפתית ומשמעותו- מדיניות שנועדה להפחיד, המופעלת על ידי הכוח המהפכני נגד אויביו.

  • טרור – הוא אלימות פוליטית החותרת להשגת מטרות פוליטיות.
  • טרור – רצח מכוון ושיטתי של אנשים חפים מפשע, שמתבצע כדי להשיג מטרות פוליטיות מסוימות.
  • טרור הוא האנטיתזה של האנושות, הוא מתאפיין באכזריות, ולעתים קרובות מתחבא מאחורי סיסמאות שווא על צדק.
  • טרור – אמצעי אלים עבור ארגונים קטנים, או קבוצות סודיות, מיושם באמצעות פעולות שמסמנות את האובייקטים הפגיעים או המשמעותיים ביותר במטרה לגרום לשינוי פוליטי.
  • טרור – פעילות תכליתית של קבוצות טרור מאורגנות מכוון נגד השינוי במבנה החברתי-כלכלי. הרס אידיאולוגיה מדינית, שינוי של צורת ממשל ושל המשטר ציבורי-פוליטי, הרס טריטוריאלי, הפרה של תפקוד המדינה.

מתוך הגדרות אלה, ברור שהמטרה העיקרית של המחבלים היא לעורר שינויים פוליטיים.

 

שיטות להתמודדות עם טרור

כל האמצעים שמטרתם מאבק בטרור, מתחלקים לכוח משטרתי ומשפטי, פנימי וחיצוני. הרוב המכריע של המדינות מעדיף להתמודד עם טרור בעיקר בעזרת הכוח המשטרתי. אם ניקח בחשבון כי המאבק בטרור נמשך 30 שנים, ניתן להסיק על היעילות הנמוכה בשיטה זו. שיטות כוח אינן נלחמות בטרור אלא בגילויים של טרור. עלינו לזכור שהטרור – זו תגובת החברה לאירועים מסוימים. לא די גם בשיטות משפטיות כדי לפתור את הבעיה הזו בעתיד הנראה לעין.

את הגורמים העיקריים לקיומו של טרור ניתן לחלק לפוליטיים, כלכליים-חברתיים, דתיים ורוחניים.

בין הגורמים הפוליטיים של הטרור- אי יציבות פוליטית גדולה. על פי הסטטיסטיקה, הימצאות בתקופה של חוסר יציבות פוליטית מגדילה משמעותית את מספר הפיגועים.

כלכליים. טרור כיום – הוא עסק שיכול להביא הכנסות ניכרות למארגניו. סחר בנשק, בסמים, בבני ערובה, מאפשרים להשיג רווחים עצומים.

דתיים. נכון לעכשיו, יש תנועות דתיות המקדמות אלימות. הסוג הנפוץ ביותר של אלה הוא הווהאביזם – תנועה קיצונית של האסלאם. מקורה במאה ה-18 בערב הסעודית. מייסדה הוא אבן עבד אל-והאב. הוא היה זה שקבע את האויבים העיקריים של המוסלמים הללו – יהודים ונוצרים. איתם חייבים לנהל מלחמה – ג'יהאד. כל מי שלא פועל לפי קביעה זו, מגיע לו למות.

 

דיוקן פסיכולוגי של טרוריסט

לאחרונה, מדענים הוכיחו כי נקודת המבט על חוסר השפיות הפסיכולוגית של המחבלים היא שגויה. אילו תכונות צריכות להיות בבעלותו של טרוריסט פוטנציאלי? מי הוא: אדם עיוור קנאי לאמונתו וקיצוני או אדם משכיל בעל חשיבה מדויקת, המסוגל להציב לעצמו אתגרים ולפתור אותם? מה הן התכונות המוסריות של "טרוריסט ממוצע"? מובן לנו כי דיוקן פסיכולוגי של כל אדם הוא מאוד אינדיבידואלי. כאן ניתן למצוא אוסף של אותן תכונות שבלעדיהן לאדם  "לא יהיה מספיק אומץ" לבצע פיגוע.

  • אכזריות (טרוריסט מבין היטב כי מעשיו יגרמו למותם של הרבה אנשים)
  • תסכול מהחיים (הוא חייב להבין שהוא כנראה הולך למות או ישוחרר ממעצר רק בעוד כמה עשרות שנים אם הוא נתפס).
  • כעס (על עצמם ועל החברה ועל אנשים מסוימים)
  • פנאטיות (מאפיין של מחבלים מן המזרח)
  • חופש מתחושת בעלות (לאדם עני קל יותר לבצע פיגוע, מאשר לאדם בעל רכוש)
  • נטייה להתאבדות (מחבלים מתאבדים – שהידים)
  • אי יציבות פסיכולוגית, מחלות נפש.
  • ביטחון בנכונות הבלעדית של מעשיהם.
  • האמונה כי מעשהו ישנה את החיים לטובה (או להיפך- ייאוש, חוסר תקווה, אופי חלש)
  • משבר רוחני.
  • אמונה כי הם יהיו פטורים מעונש על מעשיהם.

 

ממצאים

כל ארגוני הטרור, ללא קשר לאידיאולוגיה וליכולות שלהם, הם בעלי מקומות פגיעים משותפים וניתן להראות דוגמאות רבות לכך. אבל ברצוני להדגיש את אחד הגורמים החשובים ביותר, אשר אם ינוטרל ויסולק, תהיה לכך השפעה על התוצאה הכללית. זהו מאבק עם מנהיגי מדינות מסוימות שאינם מכירים בטעויותיהם ולא רוצים להילחם בטרור. מנהיגים שקרנים וצבועים, שרואים את עצמם כלוחמים למען הצדק, למרות שהם לא. הדוגמאות הן רבות …צריך רק להפנות מבט לכיוונם של כמה ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה, האם כל מדינות העולם הכירו בהם כארגוני טרור או לא?

העולם חייב לעצור את הצביעות ולפעול בתקיפות ובנחישות במאבק נגד הטרור בהתבסס על החוק הבינלאומי והלאומי. ואם לא, אז לפחות לא להפריע למאבק.

favicon2

תוצאות של חמש שנות מלחמה בסוריה

תוצאות של חמש שנות מלחמה בסוריה

בחודש מרץ, תתחיל השנה השישית של הסכסוך במדינה זו במזרח התיכון. הסכסוך התחיל בעקבות גל המהפכות בתוניס ובמצרים, עם עצרות והפגנות להחלפת הממשלה. לאחר תמיכת האופוזיציה במזרח התיכון ובמערב, המחאה הציבורית הפכה למלחמת אזרחים, ואף למלחמת דת. עשרות אלפי אסלאמיים קיצוניים מרחבי העולם מיהרו להתערב, ומה יהיה גורלה של סוריה, אף אחד לא יכול לומר. עבור המדינה המשגשגת בעברה, חמש שנים של מלחמה עקובה מדם הסתיימו בעצב רב, אחד מתוך כל חמש אזרחים סורים נהרג, ואחד מתוך כל שניים הפך לפליט. על בסיס נתונים אלה שהגיעו מארגונים בינלאומיים, EADaily חישב מה המחיר שסוריה שילמה עבור ה"האביב הערבי".

 

התוצאות עבור סוריה: האוכלוסייה ירדה ברבע.

על פי נתוני האו"ם, בשנת 2011 אוכלוסיית סוריה עמדה על קרוב ל -21 מיליון בני אדם. בחמשת שנות המלחמה נהרגו 250,000. זהו גם נתון שמגיע מהאו"ם. ארגונים בינלאומיים אחרים מדווחים על מספרים גבוהים בהרבה. לדוגמה, המרכז למדיניות הסורית Study (SCPR) מדווח על כ-470 אלף קורבנות. בתוספת של 1.9 מיליון פצועים, במהלך חמש שנים המדינה איבדה 11,5% מכלל האוכלוסייה. מאז מלחמת העולם השנייה, הסכסוך הסורי הפך לקטלני ביותר ושותת דם. עוד 45%  מאזרחי סוריה נאלצו להעתיק את מקום מגוריהם. 6.3 מיליון נעקרו מבתיהם ומעל 4 מיליון עזבו את המדינה ונמצאים כעת בטורקיה, ירדן, לבנון, עיראק, מצרים והאיחוד האירופי. אם נסכם את כמות המתים, הפצועים ואלה שברחו לחו"ל, נראה שבמהלך חמשת השנים סוריה איבדה כמעט רבע מהאוכלוסייה, ותוחלת החיים של אלה שנשארו, ירדה מ-70 ל-55 שנה.

 

כלכלה: 85% הפכו לעניים

חמש שנות מלחמה עולו לסוריה 255 מיליארד $ של נזק לכלכלה. ולא מזכירים כלל את העובדה שעשרות ערים נהרסו כמעט עד היסוד (2 מיליון בתים), את התשתיות ואת החלק הגדול של מתקני הנפט והגז שנמצא עכשיו בידי "המדינה האסלאמית". בעקבות זאת, אין זה מפתיע, כי-85% של אזרחי סוריה ירדו מתחת לקו העוני. ודרוש להם סיוע הומניטרי בגובה של-7.73 מיליארד $, על פי האו"ם. ורק לאחר 9 שנים המדינה תוכל להגיע לרמה בה הייתה בשנת 2010. כפי שאומר סגן ראש ממשלת סוריה לשעבר, וסגן מזכ"ל של הנציבות הכלכלית והחברתית של האו"ם במערב אסיה, עבדאללה אל-דרדרי, התמ"ג של סוריה עמד אז על 62 מיליארד $, אך בעקבות מלחמת האזרחים ירד ל-27 מיליארד $ 90% מאזורי הייצור נהרסו, וכמו כן, מחצית בניינים דירות.

 

קיצוניות אסלאמית: המציאות החדשה

החלל הריק שנוצר בשלטון בחלקים רבים של המדינה בגלל המלחמה והעלמת העין של המזרח התיכון ומדינות המערב הובילו לכך שדאעש, תוך כמה חודשים הפך לארגון המסוכן ביותר עבור הסדר העולמי, צבא של אלפי מחבלים, אשר כעת שולט כמעט בשליש משטחם של עיראק וסוריה ומהווה איום על ביטחון הפנים עבור העולם הישן והעולם החדש באותה מידה. בפיגועי דאעש בארצות הברית ובאירופה בשנה האחרונה בלבד נהרגו יותר מ -200 בני אדם.

מלחמת דמשק, יותר מכל דבר אחר, מציגה הכי טוב את הטרגדיה הזו של "האביב הערבי". ארצות הברית רחוקה ומופרדת על ידי אוקיינוס, אך האיחוד האירופי זכה לטעום את ההשלכות של הרצון להקים "דמוקרטיה" במזרח התיכון. ישנן שתי השפעות, הראשונה – רק בשנה האחרונה 900 אלף מהגרים הגיעו לאיחוד האירופי, ובמשך החודשיים הראשונים- 100 אלף. פלישה זו הובילה למשבר פליטים גדול באירופה והעמידה בסימן שאלה את עצם קיומו של האיחוד האירופי. בניגוד לכללי תנועה חופשית של מדינות מרכז אירופה, רוב המדינות באיחוד סגרו את גבולותיהן לפליטים, בעקבות כך הפליטים פנו למדינות אחרות באיחוד האירופי.

השפעה נוספת של "האביב הערבי" על האיחוד האירופי – בעקבות ה"ג'יהאד" בסוריה ובעיראק עזבו כחמישה מיליון אזרחי האיחוד האירופי. ולאחר מכן, כפי שניתן להסיק מהפיגוע בפריז, הם חוזרים ויוצרים רשת טרור. האסלאמיזציה המתמשכת של העולם הישן בשל חוסר הרצון של הפליטים להשתלב, הופכת את המצב אפילו ליותר נוח להתפשטות מחבלים.

 

מורשת: 5000 שנות היסטוריה אבדו

מונומנטים תרבותיים והיסטוריים הרוסים על ידי ג'יהאדיסטים, יהיו קשים במיוחד לשחזור עבור סוריה. לטענת הארגון הלא ממשלתי אמריקאי- קואליציית העתיקות, במשך חמש שנות מלחמה המורשת ההיסטורית העשירה של המדינה ניזוקה או נהרסה כליל, מאות מקומות שמייצגים את התרבות והיסטוריה בת חמשת אלפים שנה. מהשטחים שנתפסו על ידי הג'יהאדיסטים, נעלמו חפצים היסטוריים בשווי של 2 מיליארד $.

האם איסלאם יכולה להתאים למערב

האם איסלאם יכולה להתאים למערב?

האיסלאם אינה שייכת לאירופה. החופש, המהות של השכלה אירופאית זרה לה; היא מפגרת מהזמנים המודרניים החל מתקופת הרנסנס.

כל אדם, ללא קשר לגזע או לדת אליהם הוא שייך, יכול להרגיש כמו בבית באירופה, תוך כדי הנחה שהוא יכול להשתלב בחברה ולקבל את ערכי הליבה של התרבות האירופאית.

המהות הנאורה האירופאית היא חופש הפרט. החופש הוא הערך העליון המגיע יחד עם היכולת לחשוב ולתהות, לבחור את אורח החיים, שיכול להיות שונה מדרכם של אנשים אחרים. לחופש שכזה לעתים היה צריך להקריב חיים.

אנשים עברו עינויים, נשרפו על המוקד, נרדפו ונרצחו. אנו יודעים כי "התקדמות רוחנית" (פרויד) אינו צד אחד של המטבע, החברה האירופאית לא תמיד הלכה קדימה בהיסטוריה שלה, היא חוותה גם רגרסיה ושפל. עם זאת, העולם לא יכול להתעלם מהרעיון של ציוויליזציה של תרבות אירופאית – רעיון החירות. אלא שבמציאות של איסלאם הרעיון הזה לא יצא לפועל. אנחנו, האירופאים, לא מוכנים לוותר על רעיון החופש והחירות בגלל זה.

הציוויליזציה האיסלאמית אינה יכולה להתקדם משום שמוסלמים שמים את האמונה מעל המדע.

לא מדובר על אדם ספיציפי שהגיע מהסביבה התרבותית האיסלאמית ורוצה להישאר מוסלמי, אלא מדובר על האיסלאם כאידיאולוגיה וכעל "הרעיון של הציוויליזציה". האיסלאם אינה שייכת לאירופה, בגלל שאינה מרמזת על הפרדה בין הדת, התרבות, החברה והפוליטיקה, אלא שאיסלאם דוגלת בעד היחסים הקרובים ביניהם.

השקפת עולם כזו אינה זרה לאירופה. הרעיון של "אחדות" בחסות האמונה מוכר היטב הן ליהדות והן לנצרות. כל הדתות היו רוצות לקבוע סדר משלהן בחברה, אך אירופה הצליחה להתנגד לאומניפוטנטיות (כוח מוחלט) שלהם.

לכן, איסלאם לא יכולה להיות חלק מאירופה, היא לא הולכת בד בבד עם הזמן. היא מציבה אמונה מעל המדע והחינוך, היא אינה מודעת לרפורמציה, היא לא עברה מאבק קשה בין פילוסופיה, מדע והכנסייה, שכתוצאה ממנו הכנסייה איבדה את כוחה.

במהותה, האיסלאם – הינה תיאולוגיה פוליטית.

עם כל הטולרנטיות כלפי הדת, התרבות האירופאית אינה יכולה לקבל את העליונות של האמונה על הפילוסופיה, המדע, האומנות והחינוך. האיסלאם אינה שייכת לאירופה, כי הפרדת הדת מהפוליטיקה זרה לה, למרות המאמצים של אטאטורק.

האיסלאם, במהותה – היא תיאולוגיה פוליטית, הפצתה לא הייתה מקרית. האיסלאם היא אידיאולוגיה של כוח. יהדות ונצרות היו צריכות לעבור רדיפה והשפלה, הן גדלו מתשישות. להיפך, האיסלאם באה לעולם הזה מתוך אמונה שהיא השלטת העליונה.

מאחר והביקורת על איסלאם אסורה, האיסלאם לא יכולה להשתייך לאירופה.

איסלאם – אינה דת אירופאית, כי היא מציבה קולקטיביזם מעל לאינדיבידואליזם, כי היא לא מוכנה להגן על הפרט מפני החברה, כי היא לא מכבדת את זכויותיהם של המיעוטים, משום שהיא דוגלת בעליונות הגברים על הנשים.

נחיתות של הנשים – זוהי מציאות עבור האיסלאם, חלק מהתרבות שלה. מי שמכחיש או מנסה להצדיק זאת הוא פשוט זורע חול בעיניים של עצמו. לעולם איסלאם לא תהפוך לאירופאית, כיוון שאדם שאינו מוסלמי = אדם פגום.

איסלאם לא יכולה להשתייך לאירופה, כי כל ביקורת אודותיה אסורה בהחלט, משום שהתנערות של מוסלמי מהאסלאם משמעותה גזר דין מוות, בגלל שכל התנגדות לרעיונותיה  נענשת יותר מהפשע כנגד החוק האזרחי. איסלאם אינה שייכת לאירופה, כי היא רודפת אחרי מיעוטים מיניים, ולא מסוגלת לגלות סובלנות.

כל האמור לעיל מהווה סיבה לפיגורו של העולם המוסלמי. בגלל הביטויים המיושנים שלה האיסלאם כציוויליזציה לא יכולה להיות חלק מאירופה. היא יכולה להחזיר את החברה האירופאית שנים רבות אחורה, לכן על אירופה להתנגד לה.

האירופאים צריכים להבין שלא מדובר על הדת, כל אחד הוא חופשי בבחירתו הדתית בגבולות מסוימים. הרעיון הוא שאיסלאם צריכה להיות מוצגת אחרת. איזה סוג של ציוויליזציה יש לה להציע לנו, איזו מערכת משפט, סדר ציבורי, חינוך, תשתיות, חיי תרבות ופתרונות לבעיות סביבתיות וכו' יש לה להציע? רק מבנה מסודר של התחומים הללו יכול ליצור ציוויליזציה מתקדמת. בכל מקום שבו האיסלאם הייתה "ליסוד של התרבות" היא השאירה אחריה עוני, בורות ונחשלות.

איסלאם באופן מוחלט אינה עולה בקנה אחד עם הציוויליזציה המודרנית, היא פיגרה משאר העולם מאז תקופת הרנסנס. עבור מי שאינו יודע לאן ללכת ומה לעשות הדת הופכת לתרופה. במקרה כזה, הדת אינה מהווה מורשת רוחנית והיסטורית אלא מהווה אופיום להמונים.

המקור: DIE WELT

favicon2

אפרטהייד או תעמולת הרמאים

אני כבר קרוב לשלוש שנים עוסק בהסברה וחייב לציין שזה לא קל. שטיפת מוח שעברו אנשים  תמימים, אלו שתומכים בטרור או בשקר הפלסטיני לא ממהרים לקבל עמדה שונה. הם אפילו לא רוצים ולא מעוניינים לשמוע מה אתה אומר או מנסה להסביר גם אם מדובר באמת. ומושג כזה כמו הקשבה? אצלם זה לא קיים, כאשר הנושא הוא אפרטהייד. הכי עצוב שיש גם בין היהודים כאלו שמאשימים את ישראל באפרטהייד, אבל זה סיפור אחר כי לאותם יהודים יש אינטרסים ומניעים אחרים והם לא עברו שטיפת מוח בשטחים או במדינות אויב אחרות. תבינו לבד מה מניע אותם, אני רק אתן כמה אופציות שאולי גם לכמה מכם הם עלו בראש (כסף, פחד, סתם מפגרים וכו'…)

זה לא סוד שמדינת ישראל נמצאת תחת איום תמידי ומלחמות, אך אויבנו מתקשה להילחם בנו. למזלנו מדינת ישראל היא בין החזקות בעולם ואלוקינו שומר עלינו היטב. מנהיגים האסלאמיים לא כל כך טיפשים והם מבינים שכדי לנצח את "הציונים", הם צריכים להשתמש בכל הכלים, טכניים או אינפורמטיביים.

אם אנו נבדוק את ההגדרה המדויקת של המושג – אפרטהייד, אז נגלה שמדובר במשהו שהוא בכלל לא קשור לאיך שישראל מתנהגת כלפי בני מיעוטים. ואפילו, ניראה שהמושג הנ"ל יותר מתאים לכמה מדינות ומנהיגים מארצות ערב.

אפרטהייד(וויקיפדיה): הוא שמה של מדיניות ההפרדה הגזעית שהונהגה על ידי המיעוט הלבן בדרום אפריקה משנת 1948 ועד שנת 1994. מדיניות זו הייתה גזענית והושתתה על עקרונות של הפרדה גזעית בין לבנים, שחורים וצבעונים (בני תערובת), ומתן זכויות יתר לבני המיעוט הלבן.

בין היתר, אפרטהייד כולל בתוכו כמה חוקים כגון: איסור על נישואים בין-גזעיים, איסור על יחסי מין בין לבנים לבין בני גזעים אחרים, חיוב הפרדה גזעית במתקני שעשועים, בגנים ציבוריים, במתקני שירותים, בחופי רחצה וכדומה…

אני חושב שכל אדם נורמלי יסכים איתי ויאמר שמה שהוזכר לעיל, איום ונורא. לכן, אם המילה/המושג כל כך נוראי, אז למה ש"בני דודינו", אני מתכוון אך ורק לאלו ששונאים אותנו, לא ינצלו אותו ויעשו בו שימוש ציני כלפינו? קיימת שיטה בפסיכולוגיה לתמרון אנשים(מניפולציה) – אם יגידו לך כמה פעמים במהלך היום שאתה נראה חולה או עצוב למרות שאינך חש כזה, בסופו של יום תרגיש שאתה באמת חולה או עצוב.

אותם שקרנים שפיזרו את השמועה על מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד, פועלים על פי מניעים אנוכיים. מטרתם להחליש אותנו, להוציא אותנו בפני אחרים כרעים ובעצם לגרום לנו להפסיד בלוחמת מידע (באמצעות הפצת מידע שגוי או בדוי שהוכן מראש בשיטה אסטרטגית מתוחכמת). אויבינו מנסים בכל דרך להדביק עלינו את הסטיגמה הבדויה והשגויה.

לכל אלו שאולי לא הבינו או עדיין לא מסכימים עם מה שכתבתי, אני אציג מספר דוגמאות ואחרי זה תהיו כנים בבקשה ותחליטו.

אפרטהייד או לא ??

  1. חברי כנסת ומפלגות ערביות בכנסת ישראל שלא פעם ולא פעמיים הפגינו שנאה כלפי מדינת ישראל.
  2. שופט ערבי מבית המשפט העליון – סלים ג'ובראן.
  3. אשרף בריק – פרופסור לכימיה מהכפר אבו סנאן שליד עכו.
  4. כל המהגרים הסודנים ואריתראים שלא התקבלו בדרך במדינות מוסלמיות אבל חיים ומתפרנסים בארץ ישראל.
  5. מלכת היופי ערבייה מיפו – ניבין חיו.
  6. מירה עווד – שחקנית, זמרת ומנחת טלוויזיה, היא ערביה- ישראלית.

כמובן שאפשר להביא עוד הרבה דוגמאות על כאלו שחיים את חייהם הטובים בגבולות ארצנו ונענים מכל הזכויות. גם אלו שלא נושאים תעודת זהות ישראליות מקבלים עבודה, שירותי רפואה במידת הצורך ועוד הרבה דברים. בשום פנים ואופן לא מתאים להגיד על מדינת ישראל שהיא מדינת אפרטהייד אך בכל אופן לצערי, מספרם של הרמאים ועלובי נפש גדל.

כנגד שימו לב איך מנהיגים ערביים מתנהגים כלפי עמם, איך הם פוגעים בזכויותיהם, איך מתנהגים לנשים וכו'… ולאף אחד לא אכפת.

אני שמח אם הצלחתי  להעיר את עינכם, או לפחות לחלק מכם. תנסו גם אתם להעביר הלאה ואולי יחד נשנה משהו.

ארגונים בינלאומיים

רשימת הארגונים הבינלאומיים עיקריים

מדריך מקוצר:

  1. ארגון סחר עולמי (WTO) – ארגון עם חשיבות עולמית, נוסד בשנת 1995. מטרת הארגון היא, לייעל את כללי הסחר הבינלאומי. משרדים הראשים ממוקמים בז'נבה (שוויץ). הארגון מבוסס על הסכמים פרטיים בין מדינות – כ-153 מדינות חתומות על ההסכם. ישראל חתמה על ההסכם בין הראשונים.
  2. הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) – ארגון/קרן הבינלאומי אשר נוסד בשנת 1961. ארגון עובד בכל התחומים הנוגעים לשימור, מחקר ושיקום הסביבה, בעיקר על חיות בר. המטה שלו נמצא בעיר מורג'ס (שוויץ).
  3. גרינפיס (Greenpeace) – הארגון נוסד בשנת 1971. זה ארגון ציבורי עצמאי. מטרת הארגון – שמירה על איכות הסביבה, פתרון של בעיות סביבתיות בעולם. עקרונות של גרינפיס: הוא אינו יכול לקבל סיוע כספי ממדינה כל שהי, אלא הוא נתמך על ידי תורמים פרטיים לא פוליטיים. משרדיה הראשיים ממוקמים בוונקובר (קנדה).
  4. האיחוד האירופי (EU) – ארגון של מדינות אירופה, הוקם בשנת 1993 על בסיס שלושה ארגונים. זהו ארגון ייחודי, שהוא הכלאה בין ארגון בינלאומי והמדינה. . קיים שוק משותף, מערכת מטבע משותפת, וכן הלאה. תעשייה נוגעת בתחומים רבים – כלכלה, פוליטיקה, מטבע, שוק העבודה. האיחוד האירופי כולל בתוכו 28 מדינות החברות.
  5. הליגה של מדינות ערב (LAS) – הארגון נוסד בשנת 1945.המטרה – האיחוד של מדינות ערביות וידידותיות לשיתוף הפעולה בתחומים שונים, לרבות ענייני ההגנה. המטה ממוקם בקהיר (מצרים). בסך הכול מונה הארגון 22 חברות, כולל "פלסטין".
  6. הצלב האדום והסהר האדום (ICRC) – ארגון לא ממשלתי הומניטרי, כולל בתוכו יותר מ -100 מיליון חברים ומתנדבים ברחבי העולם. מטרת הארגון היא להגן על חיי אדם בסכסוכים מזויינים. המשרדים הראשיים של ארגוני הצלב האדום נמצאים בז'נבה (שוויץ).
  7. אינטרפול, הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי (INTERPOL) – החוק הנוכחי אומץ בשנת 1956. האינטרפול נוצר על הבסיס של, מרכז בינלאומי לרישום עבריינים. אינטרפול הוא ארגון מודיעין משטרתי בינלאומי. אינטרפול בגודלו, במקום שני אחרי האו"ם – 186 מדינות חברות בו. מימון הארגון מגיע מתרומות. משרדים הראשיים ממוקמים בליון (צרפת).
  8. הארגון לשיתוף פעולה האסלאמי (OIC) – הארגון האסלאמי בינלאומי, הוקם בשנת 1969. המטרה – שיתוף הפעולה בין מדינות מוסלמיות בתחומים שונים. השתתפות משותפת בפעילות, בזירה הבינלאומית. כיום ארגון מונה 57 מדינות חברות. משרדיה הראשיים ממוקמים בג'דה (ערב הסעודית).
  9. האומות המאוחדות, האו"ם (UN) – ארגון הבין-ממשלתי שנוצר בשנת 1945. כדי להפסיק מלחמות בין מדינות ולספק בסיס לדיאלוג בין-מדינתי. המטה של רוב סוכנויות האו"ם הגדולות ממוקמות בניו יורק (ארה"ב), אבל יש גם סניפים שונים שממוקמים ברחבי העולם. זה הארגון הבינלאומי הגדול ביותר. ישנן 193 מדינות חברות בארגון.
  10. הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) – קיים מאז שנות ה- 1975. זה הארגון האזורי הגדול ביותר בעולם העוסק בנושאי ביטחון. המטרה – למנוע ולפתור סכסוכים באזור. הארגון מונה 56 מדינות, שהם לא רק באירופה אלא גם במרכז אסיה ובצפון אמריקה, ישראל שותפה בארגון. מזכירות הארגון נמצאת בווינה.
  11. נאט"ו, ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO) – הוא ארגון בינלאומי לשיתוף פעולה ביטחוני. ארגון הוקם בשנת 1949 ביוזמתו של ארצות הברית. כדי להשיג את המטרות, נאט"ו משתמשת ביכולות צבאיות והשפעות פוליטיות שלה. משרדיה הראשיים ממוקמים בבריסל (בלגיה).
  12. אופ"ק, ארגון המדינות המייצאות נפט (OPEC) – ארגון ברמה בין-ממשלתית נוצר בשנת 1960 ביוזמתה של ונצואלה. המטרה – שליטה של מדיניות הנפט בעולם, ייצוב מחירי הנפט. משרדיה הראשיים ממוקמים בווינה (אוסטריה). 12 המדינות החברות כיום בארגון אופ"ק.
  13. מועצת אירופה (CE) – ארגון אזורי אירופאי עם אוריינטציה פוליטית, הוקם בשנת 1949. המטרה – לבנות אירופה מאוחדת, מורכב מ- 48 מדינות. המטה שלה נמצא בשטרסבורג (צרפת, על הגבול עם גרמניה).
  14. חבר העמים הבריטי – הוקם באופן רשמי בשנת 1931. הוא מורכב מבריטניה וכמעט כל המושבות/קולוניות שלה לשעבר. בארגון חברות 54 מדינות עצמיות. המטרה – שיתוף הפעולה מרצון בתחומים רבים. משרדיה הראשיים ממוקמים בלונדון.
  15. חבר המדינות העצמאיות (CIS) – הארגון נוסד בשנת 1991 על ידי רפובליקות סובייטיות לשעבר. המטרות העיקריות הן שיתוף פעולה בתחומים המדיניים, כלכליים, סביבתיים, הומניטריים, תרבותיים. האסיפה הבין-פרלמנטרית של חבר העמים ממוקמת בסנט פטרסבורג (רוסיה).
ארגונים בינלאומיים

ארגונים בינלאומיים

הרעיון בארגונים בינלאומיים הוא לייצג אינטרסים רב לאומיים שקשורים להרבה מדינות. קיימים שני סוגים של ארגונים:

  1. ארגונים ממשלתיים IGO – אלה ארגונים של מדינות ומנהלים אותם אנשים שהם נציגים ממשלתיים בינלאומיים. האו"ם, ארגון שהוא גלובלי בהיקפו, יש לו היקף עולמי ויעדיו אינם ספציפיים. ארגון נוסף הואG8 ארגון מדינות נאט"ו הוא ארגון כלכלי בינלאומי הכולל בתוכו 8 מדינות. G8 מייצג כ-65% מכלכלה עולמית.
  2. ארגונים הלא ממשלתיים NGO – שייכים לאנשים פרטיים. ארגונים בינלאומיים כגון: תאגידים, עמותות, תנועות חברתיות, ארגוני טרור… בין תאגידים הגדולים אפשר ליאות את גוגל, פייסבוק – התקציב הכספי שלהם יותר גבוהה מכמה מדינות בעולם.

ארגון לא ממשלתי בינלאומי יש לו חשיבות רבה במערכת יחסים בינלאומיים. היום ניתן לראות עד כמה מהם באמת מצליחים להשפיע על כל מני מהלכים פוליטיים בינלאומיים, הם מקבלים החלטות שלמנהיגים פוליטיים אין שליטה עליהן.

ישנן קבוצות אתנו-לאומיות, לדוגמה ערביי ישראל, דרוזים ובדואים. הקבוצות הללו מהוות חשיבות רבה בכל מה שקשור למדיניות פנים. ומכאן, ההחלטות ומדיניות של ישראל כלפי מדינות כלל עולמיות היא בהתאם.

קבוצות דתיות או דתיות קיצוניות שאינן ממשלתיות, משפיעות על מעמדם של אותם מדינות שהם נמצאים בה. השליטים של המדינות מושפעים מהתנהגות של הקבוצות הדתיות שבתוך המדינה ושמצליחים להוביל אחריהם את העם בניגוד לרצונם של נציגי המדינה. הם מנסים לקדם מטרות פוליטיות באמצעות איום באלימות או שימוש בה לרוב נגד ממשלות. לדוגמה אפשר לראות את ארגון "הדעש" שבסוריה ואיך הם שינו את מעמדה של סוריה והיכן הם נמצאים היום.

תנועות חברתיות ותאגידים רב-לאומיים אלו קבוצות שבנויות מיזמים, אנשי עסקים. החברות האלו יש להם יכולת להשקיע במדינות זרות והם גם עושים זאת. הם פותחים שלוחות בכל מיני מדינות אחרות והקשר ביניהם מביא להשפעה. למעשה אותן חברות שכאילו נטמעות בתוך המדינה, לדוגמה: החברה פותחת שלוחה/מפעל במדינה אחרת וזה יכול להשפיע כלכלית על אותה המדינה שבה שלוחה נמצאת. בהתאם לכך, מנהיגי הממשלות מנהלים את המערכת הפוליטית הבינלאומית שזה כמובן פוגע במעמד של המדינות.

 

favicon2

הגירה מהמזרח התיכון לאירופה והשפעותיה

מהפכה או איך שקוראים לזה עוד, "אביב הערבי" למרות שאולי לא כל כך נכון להגיד את זה, מכיוון שמהפכה וגל אירועים קשים שהתחילו בשנה 2010 נגעו גם במדינות שאינן ערביות כגון אירן וסין, גל מחאות עבר אצלם בנימה מינורית להבדיל ממדינות ערב אחרות כמו מצריים, אלג'יריה, תימן ומרוקו. בעקבות המהומות ומחאות שקראו במדינות הנ"ל, המשטר המקומי בכמה מדינות נפל. העם זעם וטען שרוצה להפיל את המשטר מסיבת העוני המתמשך, האבטלה שגוברת מיום ליום וכאן זה מזכיר קצת מחאות אחרות באזורים אחרים. אפשר להתעמק עוד יותר לשנים אחורה ואנחנו ניראה שזו היא לא מהפכה ראשונה עם הטיעונים הללו, לדוגמה: המהפכה הרוסית-1917 כאשר הודח הצאר, המהפכה בספרד-1936 מלחמת אזרחים בין רפובליקנים ולאומנים, המהפכה בקובה בשנות ה-50… כולן דומות ואם ננסה לנתח את התוצאות ולראות האם מהפכה כל שהיא הטיבה לעם או שינתה את המצב הסוציו אקונומי לטובה, אז זהו שלא! מכאן אפשר להבין שהאינטרס שמהפכה כל שהיא תפרוץ, הוא בידיים של המנהיגים אשר נעזרים במהפכות על מנת לעלות לשלטון או שזה מלחמה אסטרטגית של מדינות אחרות אשר מנסות להחליש אזורים מסוימים או מדינות שלמות, על מנת להוציא מזה תועלת כל שהיא לדוגמה: מכירי הנפט, שינועי יחס במטבע וכו'…

ההגירה זה דבר שתמיד היה קיים אך באחוזים קטנים. בשנים שפרצה המהפכה הגלובליזציה כבר התחילה וכל אלו שזה מצא חן בעיניהם ניצלו את זה ועברו למדינות אחרות. עשרות אלפים תחת כותרת "דמוקרטיה" ו"גלובליזציה" הצליחו לעזוב את המולדת ולעבור למקומות יותר בטוחים וטובים למחייה ולהשתקע בהם.

בנימה זו אני אעבור להשפעת ההגירה, שכנראה היא חלק מאותה האסטרטגיה לשנות את הפוליטיקה במקומות שאליהם  המהגרים הגיעו והשפיעו לרע או לטוב. נכון לעכשיו אי אפשר להגיד חד משמאית אם ההגירה השפיע לרע או לטוב כי עוד מוקדם לקבוע, משום שמצב הוא מאוד דינמי והכול יכול להשתנות אלף פעם. ובכל זאת אפשר לראות תוצאות ראשוניות. כמו כן אי אפשר לקבוע מסיבה אחרת, שלכל אחד יש אינטרס שונה וזווית הראיה שונה. לאחד זה יראה שזה טוב כי בעצם זה משרת את האינטרסים שלו ולאחר זה יראה שלילי.

כמו בכל ההגירה, לא משנה מאיזו מדינה, גם במקרה שלנו, להגירה ממזרח התיכון וצפון אפריקה יש השלכות והשפעות כל שהן. וזה מאוד תלוי במנטאליות של המהגרים, דת, שפה, הרגלים. בין הגורמים העיקריים המשפיעים על ההגירה המוסלמית קיימים נושאים כגון: חופש הביטוי, כבוד המשפחה, ליבוש וכו'… על פי ספר הקוראן לגבר מוסלמי מותר להתחתן עם כמה נשים וזה בניגוד לחוקי המדינות באירופה. לפי חוקיי השריעה קיימים עונשים שאינם מקובלים באירופה. כל הדברים הללו מביאים לאיזושהי תסיסה בקרב האוכלוסייה המקומית ובאופן טבעי גורם להפרדה בין המהגרים למקומיים. המהגרים מנסים לשמר את התרבות שלהם ולנהל את אורך חייהם כפי שהיו רגילים בארצם, רובם בזים לתרבות מערבית. ועם הזמן מנסים לכפות את כללי הנורמות שהביאו איתם על אירופאים. מצד שני בגלל הפערים עצומים במגוון ההיבטים, המקומיים לא כל כך מוכנים לקבל את הזרים ולא מאפשרים להם להשתלב בחברה.

הסיטואציה הזאת גורמת להתלקחות בין שני הצדדים, סכסוכים שמתפתחים לאימות פיזית ושפיכת הדמים. המצב הופך ליותר גרוע כאשר המהגרים מצליחים להשתקע במדינות שאליהם היגרו וכאשר הם כבר שוכחים איך פעם הם היו רק אורחים נחמדים ובעיניי המקומיים היו כמסכנים וניצלים.

כל זה מחליש את היציבות באזור באירופה, תחושת ביטחון אצל האזרחים במקור יורדת, יש כאלו שבדרך התקשורת מנסים להפחיד את העם ולפעמים נוהגים להקצין ולהראות שהכול גרוע, יותר ממה שקורה בפועל. יש המון סטטיסטיקאים שמראים גרפים איך האסלאם משתלט על אירופה, דמוגרפיה והיחס למורשת – דוחפים לכיוון האסלאמיזציה של אירופה.

מכאן אני אחזור על מה שדיברתי קודם – על אינטרסים וזוויות ראיה שונים. ואפשר להגיע לאיזושהי מסקנה. בפועל נכון לעכשיו אנו רואים באמת מה שקורה, איך המהגרים המוסלמים שהביאו איתם את האסלאם וגרוע מזה, את האסלאם הקיצוני משפיעים על אירופה. ושלפי הסטטיסטיקות בעוד כמה עשרות שנים אירופה תהפוך להיות מדינה שהרוב הוא המוסלמי. על פי הדת האסלאמית כל אחד יכול להפוך להיות מוסלמי. ולא פעם או פעמיים נשמעו קריות של מנהיגים רבים ממדינות ערב שבכוונתם להפוך את אירופה למדינה מוסלמית – כמובן שבעיניהם ההגירה לאירופה השפיע לטובה. האינטרס הנוסף הוא מכיוון ארצות הברית שאולי גם הם מעוניינים באי יציבות באירופה כי כך תהיה להם שליטה על כל העולם והם יוכלו להיות בעלי בתים  של הכלכלה העולמית.

הגירה מהמזרח התיכון לאירופה והשפעותיה

favicon2

מדיניות חוץ

מדיניות חוץ היא אחת מיעדים הפוליטיים שבו מדינה כל שהי, תנהג ביחס למדינות אחרות. לכן כל המדינות נותנות דגש רב לאלמנט הזה ובוחרות בכל מני דרכים כדי להשפיע ובזה לרצות את האינטרסים של עצמם.

הגורמים העיקריים המשפיעים על המדינות ובמיוחד על מדינות שהן מעצמות, הם הפחד ומקסום עוצמה אשר מניעים את המדינות לפעול אחת כלפי השנייה בדרך תוקפנית/אופנסיבית.

קיימים מגוון דרכים על מנט להשפיע ולהבליט את העוצמה בכדי להיות שחקן על הבמה העולמית. מרכיבי העוצמה אינם בעלי חשיבות זהה, וזה משתנה בהתאם למאפיינים של הזירה הבינלאומית.  לכל מדינה יש את הגישה השונה לעוצמה כגון:

עוצמה קשה כאשר נותנים משהו ואחרי זה דורשים בתמורה כל מני דברים או עוצמה רכה כאשר מפעילים לחץ כל שהו מבלי שצד אחר ירגיש זאת.

לגישות הללו ישנן מספר מרכיבים אשר משפיעים בקביעת התנהגותם היחב"לית כגון:

  • מרכיב הגאו אסטרטגי כאשר שטח מדינה ומיקומו הגיאוגרפי הוא האלמנט המשפיע, קיומם של גבולות טבעיים, מדינה ששוכנת עם אויבים או מדינה שלידה מדינות מתפתחות.
  • מרכיב האנושי שמדבר על כמות האוכלוסייה וגודלה. לפעמים זה טוב שיש אוכלוסייה גדולה ולפעמים זה רע מסיבת הצפיפות, לדוגמה פיליפינים היא מדינה עם צפיפות הכי גדולה בעולם, ילודה אצלם גבוהה והמשפחות לא מצליחות להתפרנס.
  • מרכיב הכלכלי – יכולת כלכלית, עוצמה, רמת ההתפתחות הכלכלית.
  • מרכיב הצבאי – מדינה שהצבה שלה הוא חזק וגדול, מוכנות של מדינה למלחמה משפיעה מאוד על השימוש שלה בכוח. הדבר הזה גם יכול להיות לטובה או לא, רוסיה משקיע המון כספים לטובת העוצמה הצבאית שלה, מדינה כמו יפן התקציב הצבאי מאוד נמוך ובמקום זה הם משקיעים על טכנולוגיות, חינוך, רפואה.

ניתן לראות חילוק גדול בין מדינות בעולם ובמיוחד שאנו מחלקים את כדור הארץ לשני סוגים של מדינות:

מדינות הצפון – מדינות חזקות עם כלכלה יציבה, מדינות דמוקרטיות עם שלטון יציב וחזק.

מדינות הדרום – מדינות לא יציבות עם קונפליקטים פנימיים מרובים, מדינות כושלות, עניות ברובן.

אם אנו ניקח בחשבון את כל הטיעונים הללו, אז נירה שאפשר לדרג את המדינות לפי עוצמות והשפעות כלל עולמיות.

לפי סדר החשיבות מדינות הצפון, הכי חשוב להם הכלכלה – ללא כלכלה מבוססת וחזקה מדינות הצפון יהיו מושבתים. לדעתם כסף הוא הכוח ובלי כסף אתה כלום בזירה הבינלאומית. דבר השני הוא-צורת המשטר הדמוקרטי, שוק חופשי וסחר חופשי. כל הדברים האלו מעודדים את צמיחה הכלכלית. צבה הוא גורם לא פחות חשוב שמעניק כוח ועצמה למדינה וכמובן המיקום שבו מדינה נמצאת.

למדינות הדרום חשוב קודם המיקום הגיאוגרפי מכיוון שמדינות הללו תלויות ממדינות חזקות אחרות. וקירבתם אל המדינות העשירות מבטיח להם יציבות כלכלית כל שהי. דבר חשוב נוסף זה הכלכלה, צבה וצורת המשטר שהכי פחות חשוב להם.

favicon2

סוגי משטר בעולם

מדינות שנות בוחרות בשיטת ממשל שונות וגם לכל שיטת ממשל המדינה נותנת לה את הפרשנות והיישום שלה. קחו לדוגמה את הדמוקרטיה, אם תשוו בין ישראל, ארה"ב ובריטניה, שלושתן מדינות המוגדרות דמוקרטיה, בוודאי תמצאו הבדלים עצומים בשיטת השלטון ובמבנה הסמכויות. ישנם גם מקרים שהציבור לא ממש בוחר בצורת השלטון, זה הנסיבות שכופות עליו צורות שלטון מסוימות כמו למשל מדינות בהן גנרלים לוקחים בהן את השלטון בכוח.

ברמת העיקרון המשטר הוא זה שקובע את החוק וההתנהלות בתוך המדינה, כמו כן גם את ההתנהלות המדינה ככלל ביחסי החוץ שלה עם מדינות אחרות. השונה בין סוגי המשטרים השונים בעולם נמדד בעיקר ברמת ההתערבות של הממשל בחיי הפרט והאזרחים והחירויות שיש להם. ישנם משטרים בהם ההתערבות היא מינימאלית, המשטר יוצר מסגרת לטובת הכלל והאזרחים נהנים מחופש פעולה רב לעומתם יש משטרים המגבילים מאוד את האזרח וכופים עליו מערכת חוקים ונורמות אשר אינם מאפשרים לו חופש.

ניתן לחלק את סוגי המשטרים בעולם לפי חלוקות שונות. הרשו לי להזכיר שני סוגי משטר מנקודת המבט של מערכת היחסים בין השלטון לאזרחים:

דיקטטורה – בשיטת ממשל זו המדינה נשלטת על ידי אדם או קבוצה המחזיקה בידה את כל הכוח. אולי קצת קשה לדמיין את זה כאשר אנו חיים במדינה דמוקרטית אך בדיקטטורה השלטון מחזיק בכל הסמכויות ללא שום הפרדת רשויות. השלטון הוא זה שקובע את החוק, הוא הרשות המבצעת והוא גם הרשות השופטת. דיקטטורה יכולה להיווצר כאשר שליט מחליט לקחת לעצמו, תוך ניצול כוחו, עוד סמכויות שלטון עד אשר הוא מרכז בידו את כל הכוח או באמצעות הפיכה צבאית ותפיסת השלטון בכוח.  באותו הנשימה יש להזכיר את הטוטליטריזם – בדרך כלל זהו תוצר של הדיקטטורה. כאשר ישנו שלטון דיקטטורי המחזיר בידו את כל סמכויות השלטון ניתן לצפות להתנגדות של האזרחים לצורת שלטון זו וכאן נכנסת לתוקף הטוטליטריות. על מנת לקיים שלטון דיקטטורי יש להפעיל רמה גבוהה של דיכוי כנגד האזרחים. הטוטליטריזם מתייחס לעוצמת הדיכוי של השלטון  כנגד האזרחים.

רפובליקה – זוהי שיטת שלטון בה האזרחים בוחרים את המנהיג ועל האזרח חלה מערכת של זכויות וחובות. בצורת משטר זו האזרחים הם "בעלי הבית" ולא נתינים של מלך או דיקטטור, בהחלט יש להם זכויות להשתתף בהחלטות שלטוניות בהתאם לאופי קבלת ההחלטות במדינה.