Archive for year: 2016

לנשיא מועצת חכמי התורה מרן הגאון הגדול הרב שלום כהן שליט"א.

על פטירת אשתו העומדת לימינו בכל עת, הרבנית יעל כהן ע"ה.

מן השמיים ינוחם ובהמשך הרבצת התורה וחיזוק היהדות בעם ישראל של מרן שליט"א, ינוחמו מרן ומשפחתו.

ברוך ליוייב

מלחמת המידע – היא סוג של פעילות קרבית, כאשר אובייקט המטרה המרכזי של הפעולות הללו הינו מידע, אשר מאוחסן או מסתובב במערכות מידע של שלטון, מודיעין, לחימה ומערכות אחרות של האויב. הרעיון של מלחמת המידע המודרנית פותח יחסית לא מזמן. לדברי המומחים בארה"ב, הרעיון של מלחמת מידע התאפשר אודות "מהפכת הסייבר", אשר גרמה לחדירה מסיבית לתוך כל תחומי החיים של מערכות מידע שונות המבוססות על השימוש במכשירים אלקטרוניים.

כלי נשק של מלחמת המידע הם מכשירים ושיטות עיבוד מידע, אשר מנוצלים במטרה לגרום להשפעה רחבת היקף, ממוקדת, מהירה וחשאית על מערכות המידע הצבאיות והאזרחיות של האויב במטרה לערער את מצב הכלכלה שלו, ירידה ברמת המוכנות ורמת הכוננות הצבאית שלו כדי לתרום להשגת הניצחון המוחלט. הכוונה היא שמלחמת המידע יכולה להתנהל באופן עצמאי, כלומר ללא שימוש באמצעים מסורתיים ושיטות מאבק מזוין, כמו כן גם בשילוב עם אמצעי לחימה אחרים.

הבנת המטרה, שיטות ומרכיבים של מלחמת המידע

כיום בעולם המודרני, מידע מהווה מרכיב הכרחי האחראי על הפונקציונליות של כל מערכת באותה שורה יחד עם ציוד חומרי. איכות המידע, אשר נמצאת בידי הצדדים הנמצאים בעימות משפיעה ישירות על המוכנות שלהם ללחימה. לדוגמא; בחיל האוויר ניתוח התוצאות של המודיעין ומזג האוויר עומדים בבסיס הכנת משימת הטיסה. דיוק הניווט משפיע על היעילות ביצוע המשימה. כאן ניתן לראות שללא יישום איכותי של פונקציות המידע, הביצוע של המשימה הצבאית יסוכל או יעילותה תפחת באופן משמעותי.

כתוצאה מכך, ניתן להשפיע על כושר הלחימה של האויב על ידי השמדת התשתית שלו, כוח האדם והציוד, כמו כן ניתן לשבש את תהליך של חילופי המידע שלו או להחדיר לתוך מערכת המידע של האויב את המידע שלך. מנקודת מבט זו, יעודה של מלחמת המידע הינה השפעה על המידע של האויב במטרה לערער את יכולת הלחימה שלו והגנה על המידע שלך מפעולת אויב. מידע יכול לשמש כמטרה וגם ככלי נשק במלחמת המידע.

למלחמת מידע משתייכות שתי קבוצות עיקריות של פעילויות:

• השפעת האויב על החיילים והאזרחים על מנת להחדיר לתודעת הציבור עמדות מסוימות (תעמולה, "לוחמה פסיכולוגית");
• פגיעה במידע, בתהליכי המידע ובמערכות בקרת המידע של האויב, ללא תלות באמצעים הנכללים (גם טיל בעל דיוק גבוה, וגם וירוס במחשב עלולים לשמש ככלי נשק של מלחמת מידע).

למלחמת המידע שלוש מטרות עיקריות:

• ניטור מרחב המידע וההגנה על המידע העצמית מפעולת אויב;
• שימוש בשליטה על מרחב המידע לשם ביצוע התקפות מידע נגד האויב;
• שיפור היעילות הכוללת של הכוחות המזוינים באמצעות חדירה נרחבת של פונקציות מידע צבאיות.

בתוך מרכיבי מלחמת המידע נהוג לבודד:

• פעולות פסיכולוגיות שמטרתן השפעה על המוטיבציה של חיילי האויב;
• מידע מוטעה – מסירת מידע כוזב לאויב על הכוח ועל התוכניות שלנו;
• לוחמה אלקטרונית שמטרתה "סנוור" של מערכות מודיעין אלקטרוניות של האויב;
• השמדה פיזית במערכות המידע של האויב;
• התקפת מידע – חורבן או עיוות של מידע ללא כל נזק נראה לעין המוביל;
• הגנה על המידע העצמי.

ישנם שני סוגי מלחמת המידע: עקיפה וישירה. את ההבדל ביניהם ניתן לראות בצורה הכי ברורה באמצעות דוגמא. נניח, שאנו מעוניינים להכניס את הפיקוד של האויב לתעתוע באשר למקום הימצאותו של חיל האוויר שלנו. אפשר לבנות שדה התעופה מזויף, למקם בו דגמים של מטוסים ולזייף פעילות אחזקתם: זוהי דוגמה למתקפת מידע עקיפה. האפשרות הנוספת היא להחדיר מידע כוזב על מקום הימצאו של אותו כוח חיל האוויר ע"י אחסון המידע במערכות האויב, בכדי שבעת קבלת החלטה הפיקוד של האויב ינתח את המצב על סמך נתונים כוזבים: זוהי מתקפת מידע ישירה.

לכן, על פי האופי שלה מלחמת המידע תופסת את המקום שבין מלחמה קרה", הכוללת בתוכה את הפן הכלכלי וגם את הלחימה בפועל בהשתתפותם של הכוחות המזוינים. בניגוד ללחימה  הכלכלית, התוצאות של מלחמת המידע יכולות להוביל לשיבוב בתשתיות האויב (כגון מוקדי השליטה, אתרי שיגור רקטות, שדות תעופה, נמלים, מערכות תקשורת, מחסנים וכן הלאה). בניגוד למלחמה "החמה" שבה מעורבים כלי נשק קונבנציונלי (או) נשק להשמדת המונים, מטרותיה אינן חומריות, האובייקטים "האידיאליים" (מערכות שילוט) או מאגרי נתונים פיזיים. בעת ובעונה אחת ההרס של התשתיות ופגיעה במערכות עשויה להתבצע תוך שמירה על בסיס החומרי שלהם.

מלחמת המידע לפי נקודת מבט של אסטרטגים אמריקאים

השיטות והכלים אשר עומדים לרשותנו כיום הם במידה רבה פרי יוזמתו של הפנטגון. ארה"ב המובילה הבלתי מעורערת בתחום זה; אסטרטגים אמריקאים היו הראשונים שפיתחו ובדקו במלחמות אמיתיות את המושג "מלחמת מידע מודרנית" במלוא מובן המילה. האמריקאים  עצמם מאמינים כי חדירתן של טכנולוגיות המידע בלוחמה הביאה למהפכה בתחום הצבאי, בבוא הזמן זה קרה עם חדירתם של טנקים או נשק גרעיני לתחום.

היכולות של מלחמת המידע הינן נתונות בעליה מתמדת יחד עם עליה בהזדמנויות והתפשטות מיקרו-מעבדים, מערכות המערבות מהירות גבוהה של קבלה ועיבוד נתונים, חיישנים מתוחכמים. כל אלו הינם כלי נשק רב עוצמה בידי מי שיודע כיצד להשתמש בהם. המומחים הצבאיים האמריקאים טוענים כי במלחמות המידע העתידיות ימצאו שימושים ספציפיים שונים, ובראש ובראשונה הכוונה לשימוש בתוכנה. מדובר בפיסות קוד אשר מוכנס לתוכנה, המוכרים גם בשם "סוסים טרויאנים", כאשר נעשה שימוש במערכות הנשק שמספקים לאויב הפוטנציאלי, יהפכו אותם ללא שמישים למרות שחיצונית הם ייראו כתקינות. בנוסף, מתוכנן שימוש במכשירים מיוחדים שבעת הפיצוץ יוצרים תנופה אלקטרומגנטית חזקה או כלים ביולוגיים המדמים סוגים מסוימים של חיידקים אשר מסוגלים להרוס את המעגלים האלקטרוניים.

מלחמת המידע גם יכולה להקדים את פעילויות האויב וגם יכולה להחליף אותן, כאשר השיטות והטכניקות שמשמשות אותן יגדילו באופן משמעותי את היכולות הצבאיות או יפצו על חוסר הכוחות או מחסור בכלי הנשק הקונבנציונליים. אם ניקח בחשבון את מגמת הקיצוץ בתקציב הפנטגון וצמצום בכוחות המזוינים, ההנהגה הצבאית של ארה"ב רואה חשיבות רבה באפשרות של השימוש ביתרון שלה בתחום עיבוד ושיגור מידע.

האופן שבו נעשית מתקפת המידע יכול להיות סמוי או גלוי: המצור, התערבות או עימות ישיר. יותר ויותר הופכות להיות נפוצות פריצות לצורך גישה לא מורשת למאגרי מידע, גניבה והעתקת נתונים, שיבוש בקווי תקשורת, גניבה והעתקת מידע, הסתרה ועיוותה. הצורה היותר קשה ובו זמנית גם היעילה ביותר של מתקפה כזו היא השפעה מכוונת על ההחלטות המתקבלות במבנים הניהוליים במדינות על ידי החדרת נתונים נוספים או מידע מוטעה אליהם.

מאז 1992 המונח "מלחמת המידע" מופיע באופן רשמי במסמכי המנהל של משרד ההגנה האמריקאי, וב-1996 הפנטגון אישר את הדוקטרינה של מלחמת המידע בשם "דוקטרינת המלחמה עם מערכות שליטה ובקרה".

אנשי צבא ארה"ב מציגים תוכנית למימוש אידיאלי של הרעיון העומד מאחורי מלחמת המידע באופן הבא: "דיקטטורה" כלשהי מאיימת על אחת מבנות הברית של ארה"ב. במקום לשלוח אלפי חיילים וספינות צבאיות לאזור, ארה"ב תפיל צרות רבות על הדיקטטור שייווצרו בעזרתו של המחשב.

ראשית, בעזרת סוכנים מוחדר וירוס לרשת הטלפונית באותה המדינה, אשר מובילה לנסיגה כמעט מלאה מחיבור המערכת הטלפונית. כמו כן מכניסים חיידקים מיוחדים שגורמים נזק פיזי בלתי הפיך לציוד האלקטרוני. לאחר מכן פצצות ממחושבות חכמות שמוגדרות לנקודת זמן "0"  "מחבלות" והורסות את המכשירים האלקטרוניים אשר בעזרתם ניתן לשלוט ולנהל את תנועת הרכבות ואת המרחב האווירי. הם משבשים את לוח הזמנים ומשנים את כיוון הטיסות של מטוסים ורכבות, העלול לגרום לאסונות ביבשה ובאוויר. הכוחות המיוחדים חודרים לשטחה של עיר הבירה של האויב ומפעילים את המכשירים הלא גרעיניים, שגורמים לתנופה אלקטרומגנטית חזקה. כתוצאה מפיצוץ שנוצר באמצעות המכשירים הללו, למשל בקרבת הבנק המרכזי או בורסה, במוסדות אלה יפסיקו לעבוד כל המחשבים ומערכות המידע, מה שיוביל לשיתוק של החיים הפיננסיים במדינה.

בינתיים, למפקדי היחידות הצבאיות של האויב מועברים מסרים כוזבים בעזרת מערכות המידע והרדיו. כוחות הביטחון, המפוזרים במרחבים העצומים, מאבדים יכולת להשיב לחימה. כלי טיס של חיל האוויר האמריקאי אשר מצוידים במיוחד עבור מבצעים פסיכולוגיים, קוטעים את השידור של ערוצי הטלוויזיה הממשלתית, תוך כדי החלפת התוכן המשודר בעזרת המחשב שכעת ישדר תוכניות שבהן המנהיג האגרסיבי מצהיר הצהרות חריפות אשר מובילות לאובדן תמיכתה של האוכלוסייה בו. זמן קצר לאחר מכן, דיקטטור או הסובבים אותו מגלים שהכסף המופקד בחשבונות בבנקים זרים נעלם ללא כל התראה.

"אנו נוכל לעצור את המלחמה לפני שהיא תתחיל", – אמר אל"מ מ. טנקסלי, קצין פיקוד המודיעין וביטחון בארה"ב.

בדיונים שהתקיימו בקונגרס, הסגן של כוחות החלל וחיל האוויר האמריקאי טומס ס. מורמן אמר: "מלחמת המידע, תואמת בצורה מושלמת את המאפיינים המסורתיים של הלחימה האמריקאית: שימוש בגמישות, גילוי יוזמה, הכנות מקצועיות של כוחותינו, היתרונות הטכנולוגיים בשביל הגעה לניצחון מהיר עם אובדן מינימלי בכוח אדם. "לדברי הגנרל, בעתיד, ארצות הברית לא צריכה להיכנס לסכסוכים שבהם חיילים יהיו נתונים בסיכון להימצא ללא משאבים שמגנים מפני גישתו של האויב למקורות המידע אודות החלל בצורה המקורית ובצורה המעובדת שלה.

שיטות של מלחמת המידע – השתמשו בהן כמעט בכל הסכסוכים החמושים האחרונים שבהם ארצות הברית הייתה מעורבת. במפרץ הפרסי במהלך המבצע שבו היו מעורבים כוחות בינלאומיים (סופה במדבר) מערכת ההגנה האווירית העיראקית הייתה משותקת. כתוצאה מכך עיראק לא הצליחה לעשות כלום כנגד הפצצות בשטחה.

אם תחילה הפיקוד הצבאי האמריקאי ראה במלחמת המידע בעיקר לוחמה אלקטרונית, אז במהלך הפלישה ליוגוסלביה ב-1999, סדר העדיפויות השתנה: המשימה העיקרית של מלחמת המידע הייתה הבטחת תמיכה בינלאומית לפעולות של ארה"ב ונאט"ו. לצורך כך היו מעורבים מספר מחלקות: מחלקה מדינית, סוכנות המידע של ארה"ב (USIA) עם יחידותיה ("קול אמריקה", "חירות", "אירופה החופשית"), ה-CIA והפסיכולוגים מפנטגון. הייתה התארגנות בדבר הפצת חומרים ב-USIA לסוכנויות ידיעות ברחבי העולם, אך הדבר המעניין שבארה"ב עצמה הפצת החומרים הללו (USIA) נאסרה.

לאחר חורבן מרכז הטלויזיה בבלגרד ובפרישטינה, תושבי יוגוסלביה מצאו את עצמם  "בוואקום מידע", אשר מיד התמלא בקולות תחנת הרדיו "קול אמריקה". תכניותיה שודרו בתדרי הטלוויזיה הסרבית, כמו כן תכניותיה שודרו היישר ממטוסי הכוחות הפסיכולוגיים של ארה"ב. חיילי צבא ארה"ב לא שכחו גם את הכלי הישן והמוכח של הלוחמה הפסיכולוגית כאשר פיזרו  למעלה מ -22 מיליון עלונים הקוראים לסרבים להתנגד לנשיא מילושביץ ולסייע לבואו המוקדם של  סיום המלחמה.

כמו כן הפנטגון הוציא לפועל בקפידה את המבצע הפסיכולוגי באי האיטי. המומחים של הקבוצה הרביעית של הכוחות הפסיכולוגיים הרגליים של צבא ארה"ב פעלו על סמך מחקרים שנבדקו בעבר, כאשר חילקו את אוכלוסיית האי ל-20 קבוצות וביצעו טיפול פסיכולוגי ממוקד מותאם לכל אחד מהן. עוד בטרם הפלישה של ה-CIA להאיטי, ביצעו שיחות אנונימיות לכוחות צבא האיטי והציעו להיכנע, כמו כן נשלחו מסרים מאיימים אל רשתות המחשבים של חברי הממשלה.

היתרון הטמון במלחמת המידע שהיא מאפשרת לתת מכה לאויב מבלי הצורך בשימוש בנשק חומרי, יתרה על כן, בצורה אנונימית! במקרה זה היריב מאבד את הזכות להשיב מלחמה בעזרתם של האמצעים הצבאיים הישירים, כי במקרה זה הוא כבר יראה כתוקפן.

במלחמה עם איראן, אשר מסיבות שונות לא יכולה להיות מועברת לשלב "חם", האמריקאים משתמשים באופן פעיל בשיטות של מלחמת המידע. כדוגמא קלאסית של פעולות מתקפת המידע נגד איראן ניתן להציג את החדרת הווירוס Stuxnet למערכות השליטה של הצנטריפוגות להעשרת אורניום האיראנית ב-2010. הווירוס פותח מתוך כוונה ליצור רטט שבהדרגה יהרוס את הרוטור שיגרום לפיצוץ צנטריפוגה… עם זאת מומחים איראניים הצליחו לזהות ולפתור את הבעיה לפני שהציוד נהרס. שלטונות איראן הצהירו כי האחריות על ניסיון סיכול היא של ארה"ב, ישראל ותאגיד Siemens, אשר הדליף למפתחי הווירוס את הקוד למערכת תוכנה של משק הדלק והאנרגיה של איראן.

גם מומחים איראנים לא נשארו חייבים ובשנת 2011 הצליחו להשתלט על RQ-170 "Sentinel", אשר טס מעל שטחה של איראן וגרמו לו להתרסק על האדמה. כלי טייס שנתפס הוצג לטלויזיה האיראנית, מהלך אשר בתורו הפך לחלק מפעולה של מלחמת המידע, אך הפעם מהלך זה היה מכוון תעמולה. מטרת המבצע שהושגה – להראות לעולם כולו את היכולת הטכנולוגית של איראן ואת הפגיעות של הציוד האמריקאי החדשני.

כפי שניתן לראות, לא רק אמריקאים מסוגלים לפתח אמצעי מלחמת מידע ומסוגלים להשתמש בהם בהצלחה. בהקשר זה, ניתנת חשיבות מיוחדת בארה"ב לפיתוח מערכות אבטחה ביטחוניות ומערכות מידע אזרחיות אשר יבטיחו את תפקודן התקין של התשתיות הציבוריות. הפיקוד הצבאי של ארה"ב משוכנע כי האיום של מלחמת המידע יגדל בהתמדה ככל שהחברה תתפתח, והוא הולך לנקוט בכל האמצעים האפשריים על מנת לנצח במלחמה כזו.

תפקידה של מלחמת המידע כיום מוכרת גם ע"י מעצמה צבאית אחרת –ע"י הצבא הרוסי וע"י מנהיגיה הפוליטיים. בנאומו, סגן ראש הממשלה ויו"ר הוועדה הצבאית-תעשייתית הרוסית דמיטרי רוגוזין בעיתון "רוסייסקאיה גזטה", שנאם בתאריך 28 ביוני 2013, נכתב כדלקמן: "אם לפני כן כל ההתפתחויות הצבאיות בתחום זה [של נשק הסייבר] נגעו רק לאבטחת מערכות מחשוב ותקשורת, אזי כיום טכנולוגיות המידע נראות כנשק משורה הראשונה.

במקרה של עימות עם מדינה כלשהי, ההתקפה הראשונה האפשרית תתבצע באמצעות רשתות מידע, שבמהלכה התשתיות הנהרסות הינן בעלות חשיבות קריטית למדינה, כמו כן משתבשת מערכת שליטה פוליטית וצבאית, מכונות עם "מוח אלקטרוני" המבוסס על מסד נתונים אלקטרוניים מיובאים. כאשר מדינה המותקפת כמעט משותקת, צבא נותן מכה באמצעות אמצעי לחימה קלאסיים".

מלחמת המידע ברשת

נכון לעכשיו, רמת הפיתוח של טכנולוגיות המידע מחקה את הגבולות בין המדינות במרחב המידע ויצרה הזדמנויות חסרות תקדים המאפשרות לדכא את האויב ללא שימוש בנשק מסורתי. בפנטגון הגיעו לתובנות האלו לפני זמן רב, ובמשרד ההגנה של ארה"ב בשנת 1998 פותחה "דוקטרינת המאוחדת לתפעול מידע". בה הוצג לראשונה המונח "מלחמת המידע האסטרטגית". מטרות הפגיעה הן האובייקטים של האויב, שנבחרו על הבסיס  העיקרון של "חמשת הטבעות" (בסדר יורד של חשיבות):

• ההנהגה הפוליטית והצבאית של המדינה;
• מערכות תומכות בחיים;
• תשתית;
• האוכלוסייה;
• כוחות מזוינים.

בגלל ההשפעה על האובייקטים, מתבצעת באמצעות טכנולוגיות וטכניקות הרשת, אנטגוניזם שכזה קיבל כינוי "מלחמת המידע והרשת". בבסיסה עומדת הכוונת ההשפעה המסיבית על  שלטונות והאוכלוסייה של מדינת אויב. לעיתים קרובות, אפילו תופעות כאלה לא ניתנות לזיהוי מראש ע"י כוחות הביטחון שלה.

מלחמת המידע והרשת מספקת שורה של פעולות נגד האויב:

• יצירת אווירה של חוסר מוסריות וחוסר הרוחניות, אשר באופן אוטומטי יוצרת אווירה חיובית עבור זליגה למצב הסכסוך במדינת האויב ונפילתה של הסמכות הממשלתית בה;
• מניפולציה של דעת הקהל ועל האוריינטציה הפוליטית של קבוצות חברתיות על מנת ליצור אווירה של מתח פוליטי וכאוס;
• פגיעה ביציבות של היחסים הפוליטיים בין המפלגות, האיגודים והתנועות במטרה ליצירת קונפליקטים, חילול אווירה של חוסר אמון וחשדנות;
• החרפת המאבק הפוליטי, גירוי הדחקות נגד האופוזיציה;
• פרוץ מלחמת האזרחים בחברה;
• ירידה ברמת אספקת המידע של הרשויות ושלטונות במטרה להקשות על קבלת ההחלטות החשובות;
• מידע מוטעה המוגש לאוכלוסייה על עבודתם של הגופים הממלכתיים, ערעור סמכותם, הבסת הממשלה;
• לעורר קונפליקטים חברתיים, פוליטיים, אתניים ודתיים;
• ייזום פעולות מחאה המונית, שביתות, מהומות;
• ערעור של הסמכות הבינלאומית של המדינה;
• פגיעה באינטרסים החיוניים של המדינה בתחום המדיני, הכלכלי, הביטחוני ובתחומים אחרים.

יחד עם זאת מלחמת המידע מהדור הבא מתאפיינת בתכונות ייחודיות הבאות:

1. העברת תוקפנות מהתחום צבאי-גאוגרפי לתחום המידע והרשת. דוגמה קלאסית של תוקפנות כזו הן אירועי "האביב הערבי". כאשר אתרי האינטרנט שבעזרתם התנהלו המתקפות של המידע, שרתיהם שוכנו מחוץ להישג ידם הפיזי של הממשלות שנתקפו. ניסיונות לכבות את האינטרנט לחלוטין ננקטו מאוחר מדי, כאשר המצב כבר הספיק לצאת מכלל שליטה. עם זאת, במקרים בהם המשטר הנתקף מתגלה כמספיק חזק (כמו למשל בלוב, שם קדאפי נהנה מתמיכתו של חלק גדול מהאוכלוסייה), שם "גומרים" אותו בעזרת השילוב של אמצעים קונבנציונליים של הרס ללא מגע, משתמשים ביחידות MTR ושכירי החרב זרים המשחקים בתפקיד של "קבוצות האופוזיציה".
2. העלייה החדה בתפקידם של ערוצי הטלוויזיה בחרחור הסכסוכים. "סיפורים אמיתיים" מהשטח של "הזוועות" של כוחות הממשלה, מסתתרות עובדות קריטיות של מידע. מידע בעל ערך מוסווה בתוך מערך של אשפת מידע: טכניקות הללו ואחרות מאפשרות לתפעל את דעת הקהל בכיוון הרצוי לתוקפן וכך, במידת צורך, להצדיק התערבות צבאית. ההצלחות הגדולות ביותר של מניפולציה על דעת הקהל הגיעו מערוץ האמריקאי CNN שנוצר מכספו של האמיר הקטארי חמד בן חליפה אל-ת'אני, ערוץ "אל-ג'זירה". דיווחי CNN תמיד מובחנים בהגשה מציאותית, מצולמים תמיד ממספר מצלמות כדי ליצור את האפקט של הנוכחות של הצופה בסצנה. כאשר התמונה מלווה במינימום תגובות והכללות. באשר לערוץ "אל-ג'זירה", הוא שיחק תפקיד פעיל באירועי "האביב הערבי", וכעת הוא עסוק בהשפעתה של המידע שמועבר לאזרחי סוריה במטרה לשכנעם להשתתף בהפגנות נגד המשטר של ב. אסד.
3. התחזקות השפעת האידיאולוגיה המערבית על החברות המסורתיות. אירועים הדומים ל- "האביב הערבי" היו בלתי אפשריים אם לא היה צומח במדינות ערב דור שגדל על ערכי המערב והתחנך ברוח המערבית. השאיפות של אנשים כאלה לא יכולות להיות מסופקות ע"י החברה המסורתית, לכן ברגע שנוצרת הזדמנות הם מוכנים להתחיל לעבוד על חורבנה של החברה, אפילו אם זה מסכן את חייהם. למעשה, הממשלות שלא יכולות להציע לנוער הזה חוקים מערביים וסטנדרטים מערביים של החיים, מהר מאוד מוצאים את עצמם במצב מסוכן. אמנם, לא מדובר רק על הסטנדרטים המערביים, אלא על התמונה המסוימת של המבנה הרצוי של המדינה. המשיכה אליה היא כל כך חזקה שהיא הובילה רבים לנטוש את אורח החיים הדי בטוח (כמו בלוב), אך ביציאה "הלוחמים נגד המשטר" מקבלים לא את החיים על פי הדגם המערבי, אלא את מלחמת האזרחים המתמשכת.
4. חוסר הסימנים המובהקים של תוקפנות שמאפיין את המלחמות הרגילות. הרוב המכריע של האוכלוסייה במדינת הקורבן אפילו לא מודע לכך שהמדינה נתונה למלחמת המידע, והוא יכול שלא במודע ועל בסיס התנדבותי לחלוטין לעזור לתוקף מבחינת "האידיאולוגיה". העברת השליטה על משאבים אסטרטגיים של המדינה יכולה להתבצע גם מרצון.
5. ההשפעות הבלתי הפיכות של מלחמת המידע והרשת. כתוצאה ממלחמת המידע, הערכים המוסריים הישנים של החברה מוחלפים בעקרונות שהוטלו ע"י התוקף. לאחר מכן החזרה למצב הקודם של החברה הופך לבלתי אפשרי, והמדינה כבר ללא התנגדות משתלבת לתוך מסגרות שנבנו ע"י התוקף. זה מה שקרה ליפן, אשר למעשה הפכה מאז 1945 למדינה מערבית, בהתמדה הולכת אחרי הזרם המרכזי של הפוליטיקה האמריקאית, בדומה למה שקרה עם יוגוסלביה, אשר לאחר פרוקת המדינה, שהתקיימה תחת שליטת ארה"ב, רואה את עצמה כחלק מהעולם המערבי ומשתתפת בהתנדבות בתהליכי אינטגרציה האירו-אטלנטיים.

לפיכך, שיטות וצורות של מלחמת המידע, בתוך פרק זמן קצר יחסית, עברו שינויים מהותיים. תפקידם של טכנולוגיית המידע ושל התקשורת התחזק שוב ושוב – הם הפכו לאמצעי המפתח להשגת מטרות צבאיות ופוליטיות של מדינות. הכוח ההרסני של מידע ולוחמה פסיכולוגית בתנאים מודרניים כל כך רב, מה שמעמיד בסימן שאלה לא רק את עצמאותה של המדינה המובסת, אלא גם את עצם קיומה של העם כקהילה לאומית.

עם זאת, לאפשרויות של מלחמת המידע קיימות גבולות, היא לא יעילה נגד כל יריב. היא לא מבטלת אלא משלימה ומשפרת את השיטות המסורתיות של לוחמה.