favicon2

המשטרה ממליצה להעמיד לדין את שרה נתניהו ?!

אני לא בא לנקוט כאן עמדה בסוגיית שרה נתניהו  לכאן או לשם, כי האמת… אני לא בקי בפרטים. ובניגוד לכל מיני חכמים בשם עצמם שתפסו טרמפ על הנושא בעד או נגד, אני לא רוצה להשתתף במצעד האיוולת הלאומי, שחייבים לתפוס צד.

מה שכן, כבר אמרו חכמים וטובים ממני על כגון דא נאמר, הפרצוף הזה הוא, פרצופה של המדינה. ההתנהלות, הברדק התקשורתי, פסטיבל היחצנים הלאומי, רק מתגמד לעומת הדבר האמתי.

תקשיבו טוב לקראת מה שאני עומד לומר לכם, חברים נכבדים, "יש קשרי הון ושלטון במדינת ישראל", שמעתם? שוב, "יש קשרי הון ושלטון במדינת ישראל הנאורה".

טוב רק רגע, ברור שלא חידשתי לכם כלום, הרי התעייפנו מלשמוע את כותרות החדשות בקרים ולילות על כל אנשי הציבור שמעלו בכספי הציבור ובכבוד הבוחרים ששלחו אותו. אז אולי בעצם הגיעה הזמן להתעסק בדבר האמתי ולא בתוצאה. אולי הגיע הזמן שנשאל את עצמנו למה זהו המצב, ולייתר דיוק לשאול "איפו טעינו".

יש תחושה ציבורית של אנייה טובעת ולא רק שעכברים בורחים אלא שהרב חובל נעלם. שבמדינה דמוקרטית הרב חובל הוא לא אדם אחד אלא כולנו, כל אזרחי מדינת ישראל כולנו אחראים למה שקורה כאן, לפני ואחרי הבחירות.

צריכים לעשות פסק זמן פוליטי מכל המצב הערכי ולהתחיל לטפל בסוגיות החשובות הערכיות שלנו כמדינה.  כי מי שאין לו זמן למדינה… כשיהיה לו זמן אולי לא תהיה לו מדינה.

favicon2

ליכודניקים למען אחדות

חברים כל מי שפותח את כלי התקשורת ושומע את הכתבים הפוליטיים, על מגעים לממשלת אחדות, וצירופם של חכ"ים "המחנה הציוני" כשותפים בכירים בממשלת נתניהו, מיד שומע את כל מעגלי הקולות מתוך הליכוד מי בעד ומי נגד. שהאבסורד הכי גדול הוא בעצם שהמתנגדים למהלך הם בעצם מתנגדים ליוזמת וגישושי ראש הממשלה שהוא יו"ר התנועה שלהם בעצמם. וכבר מתעוררת שאלה לא נעימה האם אותם ליכודניקים יותר חכמים מרואה"מ שלהם,  או שתהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות בעידן שלנו כבר מזמן לא אידאולוגי ויותר הפך להיות "כסאולוגי". אם בעבר היו ממשלות אחדות בין הליכוד לעבודה בימים שעוד הייתה קצת אידאולוגיה, הרי היום שבאמת, לטעמי  "אין הבדל גדול" בין הליכוד למחנה הציוני,  למעט ערב בחירות ומי מיחצ"ן מי.

האם עוד כמה ג'ובים וסידורי עבודה לעוד כמה פעילים לא שווה את ערך האחדות בעם ישראל, האם לא הגיע הזמן לצאת מהשבטיות הסקטוריאלית שדואגת רק לאנשים הקשורים לצלחת, שבמקרה הזה היא צלחת חד פעמית…

האם נגזר עלינו לחיות מבחירות לבחירות במתכונת של תכנית ראליטי, הרי יש לנו כל כך הרבה נושאים שמדינת ישראל מתמודדת איתם; ביטחונית, חברתית, כלכלית ובעיקר מוסרית ערכית. אז באמת חברים, אני שואל, האם הדבר היחיד שימנע בעדנו לשתף פעולה למען עמנו וארצנו הוא עוד תפקיד לקבלני קולות?

לך מכובדי ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, אני קורא, אם הגעת למסקנה. שטובת המדינה היא שצריך ממשלת אחדות, נאחל לך שתצליח ושתדלג את הקריאות הקטנות של אנשים קטנים שלא מסכימים אתך.

favicon2

תכשיטים והמלצות

תכשיטים והמלצות

כבר קרוב לשלוש שנים אני נמצא בענף התכשיטים. זה הוא אחד התחומים שאני אוהב – היפים לדעתי שגם אפשר ליהנות ממנו ולהתפרנס.

אני מציע מגוון שירותים ללקוחות שלי:

  • מכירת כל סוגי תכשיטי יוקרה בהזמנה והתאמה אישית
  • יעוץ לפני קנייה או לפני מכירה (יהלומים)

 

שמתי לב שרוב האנשים בזמן בחירת המוצר, נותנים דגש למראה החיצוני שלו ומסתמכים על האינטואיציה. כאשר אתה עומד מול הוויטרינה, מתחת לתאורה וסביבך הכול נוצץ. ובמיוחד שהמוכרת היא אישה יפה וחייכנית, אתה שוכח מהכול ומייד משחרר סכומים לא קטנים. אומנם חוק להגנת הצרכן במדינתנו עובד היטב, בכל אופן לצערי אפשר להיתקל בנוכלים. ואני לא אומר את זה סתם כי בא לי או בגלל ששמעתי מי מישהו, אלא אני בעצמי בדקתי המון חנויות וגיליתי שרובן לא הוגנים כלפי לקוחותיהם. לפעמים זה בגלל המוכרת התמימה שבעצמה לא יודעת מה היא מוכרת ולפעמים זה במכוון לדפוק את הלקוח.

ישראלים לא אוהבים לצאת "פראיירים", אתם מכירים את זה?

אני אזכיר לכם מה קורה בזמן שאתם באים לקנות טבעת אירוסין לאהובתכם או עגילים שחלמתם עליהם וחסכתם כסף המון זמן.

אתם באים לחנות שבחרתם אותו על פי מראהו החיצוני, פוגשת אתכם בכניסה בחורה יפה שלרוב לימדו אותה רק איך למכור ואין לה שמץ של מושג מה היא מוכרת. היא מספרת לכם על כל מיני מבצעים… שאני אישית מיד הייתי דואג כי תשימו לב! אתם לא בשוק. אבל מה לעשות, אותה מוכרת מכירה את המנטליות הישראלית והיא יודעת, כדי לפתות את הלקוח צריך להציע לו מבצע. הלקוח מרוב הלחץ המוסתר, הלא מורגש שהופעל עליו נכנס לבלבלה. אתה חושב שאתה שולט בעניינים אך אתה מזמן נמצא תחת שליטה של המוכרת. בראש שלך אתה אומר: "אני לא אתן לאף אחד לעבוד עלי" ולכן אתה מתמקד במחיר עצמו, בהנחות ומבצעים שמציעים לך. אתה אומר לעצמך "חחח אני לא אתן לאף אחד להוציא ממני סכומים גדולים". זה הוא הנקודה… להסיט אותך מי דברים שדווקא עליהם הייתה צריך לתת דגש כגון: איכות המוצר, מקורו, עבודתו, אחריות וכו'… ואם כבר יש כאלו ששואלים את השאלות הנכונות, המוכרת מייד מפרגנת לך ומכניסה אותך שוב לאותה תחושה המעוותת, כאילו אתה בעניינים אך אתה עדיין לא.

אפשר עוד הרבה לתת דוגמאות ולנתח את שיטות המכירה או את שיטות המניפולציה בלקוח כדי לא "ליפול בפח". אבל קיימת דרך קלה יותר ובטוחה יותר שתבטיח לך לבצע קניה עם מינימום הפסד. התשובה היא פשוטה – קחו יועץ. רק איש מקצוע יודע ומכיר את כל הטריקים שאי אפשר להעביר אותם במאמר קצר. אדם שלמד ועובד בתחום, לא אתן לרמאי לעבוד עליך.

 

דבר שני שהייתי רוצה לדבר אתכם עליו, זה הוא הניקיון של התכשיטים:

למי פעם יצא להסתכל בזכוכית מגדלת על טבעת בידכם? אם תנסו זאת פעם תוכלו לגלות "חיים אחרים" על הטבעת. אני מזהיר…לא לבעלי לב חלש. אני אפילו לא מדבר על הברק והניצוץ. הכול נמדד על פי השוואה, לכן אם תיכנסו לאחד החנויות יוקרה, פשוט תצמידו את הטבעת יהלום שברשותכם לאלו שבוויטרינה ומייד תופתעו. אם הצלחתי לשכנע אתכם שתכשיט שלכם דורש ניקיון דחוף אז קדימה צאו לדרך. והתשובה היא שוב פשוטה – תנקו לבד או תתנו לאיש מקצוע לעשות זאת עבורכם.

תכשיטים והמלצות

לסיכום:

תזכרו שהזול הוא לא תמיד זול ולפעמים הוא יוצא יקר מאוד. אם אתם מחזיקים במוצר ששווה כמה אלפי דולרים אז תתייחסו אליו בהתאם, במיוחד שזה הופך להיות כמעט חלק מגופכם כי יש כאלו שאפילו בזמן השינה לא נפרדים משרשרת זהב. רק איש מקצוע יכול להמליץ לכם על עסקה כדאית ובטוחה. אל תתקמצנו בשטויות כדי באמת לא לצאת פראיירים בסוף.

 

רזרבות זהב

רזרבות זהב

רזרבות זהב – מאגרי זהב אשר מנוהלים על ידי הבנק המרכזי או משרד האוצר והוא חלק בעתודות מט"ח. לפי מועצת הזהב העולמית, כמות הזהב בעולם נמדד לערך ומשקלו  175 אלף טון.

מטרת רזרבות הזהב בראשית הייתה – כדי להבטיח את הערך של המטבע הלאומי, אשר באה לידי ביטוי בזהב עצמו. נכון לעכשיו רזרבות הזהב אמורות להבטיח את כוחה של המטבע הלאומי, ייצוב וכוונון של המטבע הלאומי כגון: דולר, רובל, יואן וכו'…

כאן אני אציג בפניכם את הטבלה, שמדרגת את המדינות וכמות הזהב בטונות לפי מדד של מועצת הזהב העולמית.

בנק ישראל כפי שמופיע בטבלה, אינו מצוי ברשימת המדינות המחזיקות שיעור משמעותי של זהב בתיק רזרבות המט"ח. רכיב הזהב בתיקי הרזרבות, הוא דבר חשוב לדעתי ואני מקווה שבבנק ישראל יבחנו בכובד ראש את העניין.

(ויקיפדיה)

רזרבות זהב

favicon2

מהי מלחמת המידע

מהי מלחמת המידע

מלחמת המידע – היא סוג של פעילות קרבית, כאשר אובייקט המטרה המרכזי של הפעולות הללו הינו מידע, אשר מאוחסן או מסתובב במערכות מידע של שלטון, מודיעין, לחימה ומערכות אחרות של האויב. הרעיון של מלחמת המידע המודרנית פותח יחסית לא מזמן. לדברי המומחים בארה"ב, הרעיון של מלחמת מידע התאפשר אודות "מהפכת הסייבר", אשר גרמה לחדירה מסיבית לתוך כל תחומי החיים של מערכות מידע שונות המבוססות על השימוש במכשירים אלקטרוניים.

כלי נשק של מלחמת המידע הם מכשירים ושיטות עיבוד מידע, אשר מנוצלים במטרה לגרום להשפעה רחבת היקף, ממוקדת, מהירה וחשאית על מערכות המידע הצבאיות והאזרחיות של האויב במטרה לערער את מצב הכלכלה שלו, ירידה ברמת המוכנות ורמת הכוננות הצבאית שלו כדי לתרום להשגת הניצחון המוחלט. הכוונה היא שמלחמת המידע יכולה להתנהל באופן עצמאי, כלומר ללא שימוש באמצעים מסורתיים ושיטות מאבק מזוין, כמו כן גם בשילוב עם אמצעי לחימה אחרים.

הבנת המטרה, שיטות ומרכיבים של מלחמת המידע

כיום בעולם המודרני, מידע מהווה מרכיב הכרחי האחראי על הפונקציונליות של כל מערכת באותה שורה יחד עם ציוד חומרי. איכות המידע, אשר נמצאת בידי הצדדים הנמצאים בעימות משפיעה ישירות על המוכנות שלהם ללחימה. לדוגמא; בחיל האוויר ניתוח התוצאות של המודיעין ומזג האוויר עומדים בבסיס הכנת משימת הטיסה. דיוק הניווט משפיע על היעילות ביצוע המשימה. כאן ניתן לראות שללא יישום איכותי של פונקציות המידע, הביצוע של המשימה הצבאית יסוכל או יעילותה תפחת באופן משמעותי.

כתוצאה מכך, ניתן להשפיע על כושר הלחימה של האויב על ידי השמדת התשתית שלו, כוח האדם והציוד, כמו כן ניתן לשבש את תהליך של חילופי המידע שלו או להחדיר לתוך מערכת המידע של האויב את המידע שלך. מנקודת מבט זו, יעודה של מלחמת המידע הינה השפעה על המידע של האויב במטרה לערער את יכולת הלחימה שלו והגנה על המידע שלך מפעולת אויב. מידע יכול לשמש כמטרה וגם ככלי נשק במלחמת המידע.

למלחמת מידע משתייכות שתי קבוצות עיקריות של פעילויות:

  • השפעת האויב על החיילים והאזרחים על מנת להחדיר לתודעת הציבור עמדות מסוימות (תעמולה, "לוחמה פסיכולוגית");
  • פגיעה במידע, בתהליכי המידע ובמערכות בקרת המידע של האויב, ללא תלות באמצעים הנכללים (גם טיל בעל דיוק גבוה, וגם וירוס במחשב עלולים לשמש ככלי נשק של מלחמת מידע).

למלחמת המידע שלוש מטרות עיקריות:

  • ניטור מרחב המידע וההגנה על המידע העצמית מפעולת אויב;
  • שימוש בשליטה על מרחב המידע לשם ביצוע התקפות מידע נגד האויב;
  • שיפור היעילות הכוללת של הכוחות המזוינים באמצעות חדירה נרחבת של פונקציות מידע צבאיות.

בתוך מרכיבי מלחמת המידע נהוג לבודד:

  • פעולות פסיכולוגיות שמטרתן השפעה על המוטיבציה של חיילי האויב;
  • מידע מוטעה – מסירת מידע כוזב לאויב על הכוח ועל התוכניות שלנו;
  • לוחמה אלקטרונית שמטרתה "סנוור" של מערכות מודיעין אלקטרוניות של האויב;
  • השמדה פיזית במערכות המידע של האויב;
  • התקפת מידע – חורבן או עיוות של מידע ללא כל נזק נראה לעין המוביל;
  • הגנה על המידע העצמי.

ישנם שני סוגי מלחמת המידע: עקיפה וישירה. את ההבדל ביניהם ניתן לראות בצורה הכי ברורה באמצעות דוגמא. נניח, שאנו מעוניינים להכניס את הפיקוד של האויב לתעתוע באשר למקום הימצאותו של חיל האוויר שלנו. אפשר לבנות שדה התעופה מזויף, למקם בו דגמים של מטוסים ולזייף פעילות אחזקתם: זוהי דוגמה למתקפת מידע עקיפה. האפשרות הנוספת היא להחדיר מידע כוזב על מקום הימצאו של אותו כוח חיל האוויר ע"י אחסון המידע במערכות האויב, בכדי שבעת קבלת החלטה הפיקוד של האויב ינתח את המצב על סמך נתונים כוזבים: זוהי מתקפת מידע ישירה.

לכן, על פי האופי שלה מלחמת המידע תופסת את המקום שבין מלחמה קרה", הכוללת בתוכה את הפן הכלכלי וגם את הלחימה בפועל בהשתתפותם של הכוחות המזוינים. בניגוד ללחימה  הכלכלית, התוצאות של מלחמת המידע יכולות להוביל לשיבוב בתשתיות האויב (כגון מוקדי השליטה, אתרי שיגור רקטות, שדות תעופה, נמלים, מערכות תקשורת, מחסנים וכן הלאה). בניגוד למלחמה "החמה" שבה מעורבים כלי נשק קונבנציונלי (או) נשק להשמדת המונים, מטרותיה אינן חומריות, האובייקטים "האידיאליים" (מערכות שילוט) או מאגרי נתונים פיזיים. בעת ובעונה אחת ההרס של התשתיות ופגיעה במערכות עשויה להתבצע תוך שמירה על בסיס החומרי שלהם.

מהי מלחמת המידע

מלחמת המידע לפי נקודת מבט של אסטרטגים אמריקאים

השיטות והכלים אשר עומדים לרשותנו כיום הם במידה רבה פרי יוזמתו של הפנטגון. ארה"ב המובילה הבלתי מעורערת בתחום זה; אסטרטגים אמריקאים היו הראשונים שפיתחו ובדקו במלחמות אמיתיות את המושג "מלחמת מידע מודרנית" במלוא מובן המילה. האמריקאים  עצמם מאמינים כי חדירתן של טכנולוגיות המידע בלוחמה הביאה למהפכה בתחום הצבאי, בבוא הזמן זה קרה עם חדירתם של טנקים או נשק גרעיני לתחום.

היכולות של מלחמת המידע הינן נתונות בעליה מתמדת יחד עם עליה בהזדמנויות והתפשטות מיקרו-מעבדים, מערכות המערבות מהירות גבוהה של קבלה ועיבוד נתונים, חיישנים מתוחכמים. כל אלו הינם כלי נשק רב עוצמה בידי מי שיודע כיצד להשתמש בהם. המומחים הצבאיים האמריקאים טוענים כי במלחמות המידע העתידיות ימצאו שימושים ספציפיים שונים, ובראש ובראשונה הכוונה לשימוש בתוכנה. מדובר בפיסות קוד אשר מוכנס לתוכנה, המוכרים גם בשם "סוסים טרויאנים", כאשר נעשה שימוש במערכות הנשק שמספקים לאויב הפוטנציאלי, יהפכו אותם ללא שמישים למרות שחיצונית הם ייראו כתקינות. בנוסף, מתוכנן שימוש במכשירים מיוחדים שבעת הפיצוץ יוצרים תנופה אלקטרומגנטית חזקה או כלים ביולוגיים המדמים סוגים מסוימים של חיידקים אשר מסוגלים להרוס את המעגלים האלקטרוניים.

מלחמת המידע גם יכולה להקדים את פעילויות האויב וגם יכולה להחליף אותן, כאשר השיטות והטכניקות שמשמשות אותן יגדילו באופן משמעותי את היכולות הצבאיות או יפצו על חוסר הכוחות או מחסור בכלי הנשק הקונבנציונליים. אם ניקח בחשבון את מגמת הקיצוץ בתקציב הפנטגון וצמצום בכוחות המזוינים, ההנהגה הצבאית של ארה"ב רואה חשיבות רבה באפשרות של השימוש ביתרון שלה בתחום עיבוד ושיגור מידע.

האופן שבו נעשית מתקפת המידע יכול להיות סמוי או גלוי: המצור, התערבות או עימות ישיר. יותר ויותר הופכות להיות נפוצות פריצות לצורך גישה לא מורשת למאגרי מידע, גניבה והעתקת נתונים, שיבוש בקווי תקשורת, גניבה והעתקת מידע, הסתרה ועיוותה. הצורה היותר קשה ובו זמנית גם היעילה ביותר של מתקפה כזו היא השפעה מכוונת על ההחלטות המתקבלות במבנים הניהוליים במדינות על ידי החדרת נתונים נוספים או מידע מוטעה אליהם.

מאז 1992 המונח "מלחמת המידע" מופיע באופן רשמי במסמכי המנהל של משרד ההגנה האמריקאי, וב-1996 הפנטגון אישר את הדוקטרינה של מלחמת המידע בשם "דוקטרינת המלחמה עם מערכות שליטה ובקרה".

אנשי צבא ארה"ב מציגים תוכנית למימוש אידיאלי של הרעיון העומד מאחורי מלחמת המידע באופן הבא: "דיקטטורה" כלשהי מאיימת על אחת מבנות הברית של ארה"ב. במקום לשלוח אלפי חיילים וספינות צבאיות לאזור, ארה"ב תפיל צרות רבות על הדיקטטור שייווצרו בעזרתו של המחשב.

ראשית, בעזרת סוכנים מוחדר וירוס לרשת הטלפונית באותה המדינה, אשר מובילה לנסיגה כמעט מלאה מחיבור המערכת הטלפונית. כמו כן מכניסים חיידקים מיוחדים שגורמים נזק פיזי בלתי הפיך לציוד האלקטרוני. לאחר מכן פצצות ממחושבות חכמות שמוגדרות לנקודת זמן "0"  "מחבלות" והורסות את המכשירים האלקטרוניים אשר בעזרתם ניתן לשלוט ולנהל את תנועת הרכבות ואת המרחב האווירי. הם משבשים את לוח הזמנים ומשנים את כיוון הטיסות של מטוסים ורכבות, העלול לגרום לאסונות ביבשה ובאוויר. הכוחות המיוחדים חודרים לשטחה של עיר הבירה של האויב ומפעילים את המכשירים הלא גרעיניים, שגורמים לתנופה אלקטרומגנטית חזקה. כתוצאה מפיצוץ שנוצר באמצעות המכשירים הללו, למשל בקרבת הבנק המרכזי או בורסה, במוסדות אלה יפסיקו לעבוד כל המחשבים ומערכות המידע, מה שיוביל לשיתוק של החיים הפיננסיים במדינה.

בינתיים, למפקדי היחידות הצבאיות של האויב מועברים מסרים כוזבים בעזרת מערכות המידע והרדיו. כוחות הביטחון, המפוזרים במרחבים העצומים, מאבדים יכולת להשיב לחימה. כלי טיס של חיל האוויר האמריקאי אשר מצוידים במיוחד עבור מבצעים פסיכולוגיים, קוטעים את השידור של ערוצי הטלוויזיה הממשלתית, תוך כדי החלפת התוכן המשודר בעזרת המחשב שכעת ישדר תוכניות שבהן המנהיג האגרסיבי מצהיר הצהרות חריפות אשר מובילות לאובדן תמיכתה של האוכלוסייה בו. זמן קצר לאחר מכן, דיקטטור או הסובבים אותו מגלים שהכסף המופקד בחשבונות בבנקים זרים נעלם ללא כל התראה.

"אנו נוכל לעצור את המלחמה לפני שהיא תתחיל", – אמר אל"מ מ. טנקסלי, קצין פיקוד המודיעין וביטחון בארה"ב.

בדיונים שהתקיימו בקונגרס, הסגן של כוחות החלל וחיל האוויר האמריקאי טומס ס. מורמן אמר: "מלחמת המידע, תואמת בצורה מושלמת את המאפיינים המסורתיים של הלחימה האמריקאית: שימוש בגמישות, גילוי יוזמה, הכנות מקצועיות של כוחותינו, היתרונות הטכנולוגיים בשביל הגעה לניצחון מהיר עם אובדן מינימלי בכוח אדם. "לדברי הגנרל, בעתיד, ארצות הברית לא צריכה להיכנס לסכסוכים שבהם חיילים יהיו נתונים בסיכון להימצא ללא משאבים שמגנים מפני גישתו של האויב למקורות המידע אודות החלל בצורה המקורית ובצורה המעובדת שלה.

שיטות של מלחמת המידע – השתמשו בהן כמעט בכל הסכסוכים החמושים האחרונים שבהם ארצות הברית הייתה מעורבת. במפרץ הפרסי במהלך המבצע שבו היו מעורבים כוחות בינלאומיים (סופה במדבר) מערכת ההגנה האווירית העיראקית הייתה משותקת. כתוצאה מכך עיראק לא הצליחה לעשות כלום כנגד הפצצות בשטחה.

אם תחילה הפיקוד הצבאי האמריקאי ראה במלחמת המידע בעיקר לוחמה אלקטרונית, אז במהלך הפלישה ליוגוסלביה ב-1999, סדר העדיפויות השתנה: המשימה העיקרית של מלחמת המידע הייתה הבטחת תמיכה בינלאומית לפעולות של ארה"ב ונאט"ו. לצורך כך היו מעורבים מספר מחלקות: מחלקה מדינית, סוכנות המידע של ארה"ב (USIA) עם יחידותיה ("קול אמריקה", "חירות", "אירופה החופשית"), ה-CIA והפסיכולוגים מפנטגון. הייתה התארגנות בדבר הפצת חומרים ב-USIA לסוכנויות ידיעות ברחבי העולם, אך הדבר המעניין שבארה"ב עצמה הפצת החומרים הללו (USIA) נאסרה.

לאחר חורבן מרכז הטלויזיה בבלגרד ובפרישטינה, תושבי יוגוסלביה מצאו את עצמם  "בוואקום מידע", אשר מיד התמלא בקולות תחנת הרדיו "קול אמריקה". תכניותיה שודרו בתדרי הטלוויזיה הסרבית, כמו כן תכניותיה שודרו היישר ממטוסי הכוחות הפסיכולוגיים של ארה"ב. חיילי צבא ארה"ב לא שכחו גם את הכלי הישן והמוכח של הלוחמה הפסיכולוגית כאשר פיזרו  למעלה מ -22 מיליון עלונים הקוראים לסרבים להתנגד לנשיא מילושביץ ולסייע לבואו המוקדם של  סיום המלחמה.

כמו כן הפנטגון הוציא לפועל בקפידה את המבצע הפסיכולוגי באי האיטי. המומחים של הקבוצה הרביעית של הכוחות הפסיכולוגיים הרגליים של צבא ארה"ב פעלו על סמך מחקרים שנבדקו בעבר, כאשר חילקו את אוכלוסיית האי ל-20 קבוצות וביצעו טיפול פסיכולוגי ממוקד מותאם לכל אחד מהן. עוד בטרם הפלישה של ה-CIA להאיטי, ביצעו שיחות אנונימיות לכוחות צבא האיטי והציעו להיכנע, כמו כן נשלחו מסרים מאיימים אל רשתות המחשבים של חברי הממשלה.

היתרון הטמון במלחמת המידע שהיא מאפשרת לתת מכה לאויב מבלי הצורך בשימוש בנשק חומרי, יתרה על כן, בצורה אנונימית! במקרה זה היריב מאבד את הזכות להשיב מלחמה בעזרתם של האמצעים הצבאיים הישירים, כי במקרה זה הוא כבר יראה כתוקפן.

במלחמה עם איראן, אשר מסיבות שונות לא יכולה להיות מועברת לשלב "חם", האמריקאים משתמשים באופן פעיל בשיטות של מלחמת המידע. כדוגמא קלאסית של פעולות מתקפת המידע נגד איראן ניתן להציג את החדרת הווירוס Stuxnet למערכות השליטה של הצנטריפוגות להעשרת אורניום האיראנית ב-2010. הווירוס פותח מתוך כוונה ליצור רטט שבהדרגה יהרוס את הרוטור שיגרום לפיצוץ צנטריפוגה… עם זאת מומחים איראניים הצליחו לזהות ולפתור את הבעיה לפני שהציוד נהרס. שלטונות איראן הצהירו כי האחריות על ניסיון סיכול היא של ארה"ב, ישראל ותאגיד Siemens, אשר הדליף למפתחי הווירוס את הקוד למערכת תוכנה של משק הדלק והאנרגיה של איראן.

גם מומחים איראנים לא נשארו חייבים ובשנת 2011 הצליחו להשתלט על RQ-170 "Sentinel", אשר טס מעל שטחה של איראן וגרמו לו להתרסק על האדמה. כלי טייס שנתפס הוצג לטלויזיה האיראנית, מהלך אשר בתורו הפך לחלק מפעולה של מלחמת המידע, אך הפעם מהלך זה היה מכוון תעמולה. מטרת המבצע שהושגה – להראות לעולם כולו את היכולת הטכנולוגית של איראן ואת הפגיעות של הציוד האמריקאי החדשני.

כפי שניתן לראות, לא רק אמריקאים מסוגלים לפתח אמצעי מלחמת מידע ומסוגלים להשתמש בהם בהצלחה. בהקשר זה, ניתנת חשיבות מיוחדת בארה"ב לפיתוח מערכות אבטחה ביטחוניות ומערכות מידע אזרחיות אשר יבטיחו את תפקודן התקין של התשתיות הציבוריות. הפיקוד הצבאי של ארה"ב משוכנע כי האיום של מלחמת המידע יגדל בהתמדה ככל שהחברה תתפתח, והוא הולך לנקוט בכל האמצעים האפשריים על מנת לנצח במלחמה כזו.

תפקידה של מלחמת המידע כיום מוכרת גם ע"י מעצמה צבאית אחרת –ע"י הצבא הרוסי וע"י מנהיגיה הפוליטיים. בנאומו, סגן ראש הממשלה ויו"ר הוועדה הצבאית-תעשייתית הרוסית דמיטרי רוגוזין בעיתון "רוסייסקאיה גזטה", שנאם בתאריך 28 ביוני 2013, נכתב כדלקמן: "אם לפני כן כל ההתפתחויות הצבאיות בתחום זה [של נשק הסייבר] נגעו רק לאבטחת מערכות מחשוב ותקשורת, אזי כיום טכנולוגיות המידע נראות כנשק משורה הראשונה.

במקרה של עימות עם מדינה כלשהי, ההתקפה הראשונה האפשרית תתבצע באמצעות רשתות מידע, שבמהלכה התשתיות הנהרסות הינן בעלות חשיבות קריטית למדינה, כמו כן משתבשת מערכת שליטה פוליטית וצבאית, מכונות עם "מוח אלקטרוני" המבוסס על מסד נתונים אלקטרוניים מיובאים. כאשר מדינה המותקפת כמעט משותקת, צבא נותן מכה באמצעות אמצעי לחימה קלאסיים".

מלחמת המידע ברשת

נכון לעכשיו, רמת הפיתוח של טכנולוגיות המידע מחקה את הגבולות בין המדינות במרחב המידע ויצרה הזדמנויות חסרות תקדים המאפשרות לדכא את האויב ללא שימוש בנשק מסורתי. בפנטגון הגיעו לתובנות האלו לפני זמן רב, ובמשרד ההגנה של ארה"ב בשנת 1998 פותחה "דוקטרינת המאוחדת לתפעול מידע". בה הוצג לראשונה המונח "מלחמת המידע האסטרטגית". מטרות הפגיעה הן האובייקטים של האויב, שנבחרו על הבסיס  העיקרון של "חמשת הטבעות" (בסדר יורד של חשיבות):

  • ההנהגה הפוליטית והצבאית של המדינה;
  • מערכות תומכות בחיים;
  • תשתית;
  • האוכלוסייה;
  • כוחות מזוינים.

בגלל ההשפעה על האובייקטים, מתבצעת באמצעות טכנולוגיות וטכניקות הרשת, אנטגוניזם שכזה קיבל כינוי "מלחמת המידע והרשת". בבסיסה עומדת הכוונת ההשפעה המסיבית על  שלטונות והאוכלוסייה של מדינת אויב. לעיתים קרובות, אפילו תופעות כאלה לא ניתנות לזיהוי מראש ע"י כוחות הביטחון שלה.

מלחמת המידע והרשת מספקת שורה של פעולות נגד האויב:

  • יצירת אווירה של חוסר מוסריות וחוסר הרוחניות, אשר באופן אוטומטי יוצרת אווירה חיובית עבור זליגה למצב הסכסוך במדינת האויב ונפילתה של הסמכות הממשלתית בה;
  • מניפולציה של דעת הקהל ועל האוריינטציה הפוליטית של קבוצות חברתיות על מנת ליצור אווירה של מתח פוליטי וכאוס;
  • פגיעה ביציבות של היחסים הפוליטיים בין המפלגות, האיגודים והתנועות במטרה ליצירת קונפליקטים, חילול אווירה של חוסר אמון וחשדנות;
  • החרפת המאבק הפוליטי, גירוי הדחקות נגד האופוזיציה;
  • פרוץ מלחמת האזרחים בחברה;
  • ירידה ברמת אספקת המידע של הרשויות ושלטונות במטרה להקשות על קבלת ההחלטות החשובות;
  • מידע מוטעה המוגש לאוכלוסייה על עבודתם של הגופים הממלכתיים, ערעור סמכותם, הבסת הממשלה;
  • לעורר קונפליקטים חברתיים, פוליטיים, אתניים ודתיים;
  • ייזום פעולות מחאה המונית, שביתות, מהומות;
  • ערעור של הסמכות הבינלאומית של המדינה;
  • פגיעה באינטרסים החיוניים של המדינה בתחום המדיני, הכלכלי, הביטחוני ובתחומים אחרים.

יחד עם זאת מלחמת המידע מהדור הבא מתאפיינת בתכונות ייחודיות הבאות:

  1. העברת תוקפנות מהתחום צבאי-גאוגרפי לתחום המידע והרשת. דוגמה קלאסית של תוקפנות כזו הן אירועי "האביב הערבי". כאשר אתרי האינטרנט שבעזרתם התנהלו המתקפות של המידע, שרתיהם שוכנו מחוץ להישג ידם הפיזי של הממשלות שנתקפו. ניסיונות לכבות את האינטרנט לחלוטין ננקטו מאוחר מדי, כאשר המצב כבר הספיק לצאת מכלל שליטה. עם זאת, במקרים בהם המשטר הנתקף מתגלה כמספיק חזק (כמו למשל בלוב, שם קדאפי נהנה מתמיכתו של חלק גדול מהאוכלוסייה), שם "גומרים" אותו בעזרת השילוב של אמצעים קונבנציונליים של הרס ללא מגע, משתמשים ביחידות MTR ושכירי החרב זרים המשחקים בתפקיד של "קבוצות האופוזיציה".
  2. העלייה החדה בתפקידם של ערוצי הטלוויזיה בחרחור הסכסוכים. "סיפורים אמיתיים" מהשטח של "הזוועות" של כוחות הממשלה, מסתתרות עובדות קריטיות של מידע. מידע בעל ערך מוסווה בתוך מערך של אשפת מידע: טכניקות הללו ואחרות מאפשרות לתפעל את דעת הקהל בכיוון הרצוי לתוקפן וכך, במידת צורך, להצדיק התערבות צבאית. ההצלחות הגדולות ביותר של מניפולציה על דעת הקהל הגיעו מערוץ האמריקאי CNN שנוצר מכספו של האמיר הקטארי חמד בן חליפה אל-ת'אני, ערוץ "אל-ג'זירה". דיווחי CNN תמיד מובחנים בהגשה מציאותית, מצולמים תמיד ממספר מצלמות כדי ליצור את האפקט של הנוכחות של הצופה בסצנה. כאשר התמונה מלווה במינימום תגובות והכללות. באשר לערוץ "אל-ג'זירה", הוא שיחק תפקיד פעיל באירועי "האביב הערבי", וכעת הוא עסוק בהשפעתה של המידע שמועבר לאזרחי סוריה במטרה לשכנעם להשתתף בהפגנות נגד המשטר של ב. אסד.
  3. התחזקות השפעת האידיאולוגיה המערבית על החברות המסורתיות. אירועים הדומים ל- "האביב הערבי" היו בלתי אפשריים אם לא היה צומח במדינות ערב דור שגדל על ערכי המערב והתחנך ברוח המערבית. השאיפות של אנשים כאלה לא יכולות להיות מסופקות ע"י החברה המסורתית, לכן ברגע שנוצרת הזדמנות הם מוכנים להתחיל לעבוד על חורבנה של החברה, אפילו אם זה מסכן את חייהם. למעשה, הממשלות שלא יכולות להציע לנוער הזה חוקים מערביים וסטנדרטים מערביים של החיים, מהר מאוד מוצאים את עצמם במצב מסוכן. אמנם, לא מדובר רק על הסטנדרטים המערביים, אלא על התמונה המסוימת של המבנה הרצוי של המדינה. המשיכה אליה היא כל כך חזקה שהיא הובילה רבים לנטוש את אורח החיים הדי בטוח (כמו בלוב), אך ביציאה "הלוחמים נגד המשטר" מקבלים לא את החיים על פי הדגם המערבי, אלא את מלחמת האזרחים המתמשכת.
  4. חוסר הסימנים המובהקים של תוקפנות שמאפיין את המלחמות הרגילות. הרוב המכריע של האוכלוסייה במדינת הקורבן אפילו לא מודע לכך שהמדינה נתונה למלחמת המידע, והוא יכול שלא במודע ועל בסיס התנדבותי לחלוטין לעזור לתוקף מבחינת "האידיאולוגיה". העברת השליטה על משאבים אסטרטגיים של המדינה יכולה להתבצע גם מרצון.
  5. ההשפעות הבלתי הפיכות של מלחמת המידע והרשת. כתוצאה ממלחמת המידע, הערכים המוסריים הישנים של החברה מוחלפים בעקרונות שהוטלו ע"י התוקף. לאחר מכן החזרה למצב הקודם של החברה הופך לבלתי אפשרי, והמדינה כבר ללא התנגדות משתלבת לתוך מסגרות שנבנו ע"י התוקף. זה מה שקרה ליפן, אשר למעשה הפכה מאז 1945 למדינה מערבית, בהתמדה הולכת אחרי הזרם המרכזי של הפוליטיקה האמריקאית, בדומה למה שקרה עם יוגוסלביה, אשר לאחר פרוקת המדינה, שהתקיימה תחת שליטת ארה"ב, רואה את עצמה כחלק מהעולם המערבי ומשתתפת בהתנדבות בתהליכי אינטגרציה האירו-אטלנטיים.

לפיכך, שיטות וצורות של מלחמת המידע, בתוך פרק זמן קצר יחסית, עברו שינויים מהותיים. תפקידם של טכנולוגיית המידע ושל התקשורת התחזק שוב ושוב – הם הפכו לאמצעי המפתח להשגת מטרות צבאיות ופוליטיות של מדינות. הכוח ההרסני של מידע ולוחמה פסיכולוגית בתנאים מודרניים כל כך רב, מה שמעמיד בסימן שאלה לא רק את עצמאותה של המדינה המובסת, אלא גם את עצם קיומה של העם כקהילה לאומית.

עם זאת, לאפשרויות של מלחמת המידע קיימות גבולות, היא לא יעילה נגד כל יריב. היא לא מבטלת אלא משלימה ומשפרת את השיטות המסורתיות של לוחמה.

favicon2

פסיכולוגיית שליטה באנשים

פסיכולוגיית שליטה באנשים

עבור קורפורטיזציה(corporatization  – חלוקת מניות בין מייסדי החברה או המשקיעים שלה בהתאם להשקעתם) של החברה נדרשת אוכלוסייה, אשר מסכימה עם דרכן הניהולית  של שלטונות, ולכן, כאשר פסיכולוגים ופסיכיאטרים החלו לספק טכניקות שיכולות לעזור לנהל אנשים, קורפורטוקרטיה קיבלה בזרועות פתוחות את בעלי המקצועות בתחום הפסיכיאטריה.

בספרו הפופולרי של הפסיכולוג הדגול פרדריק סקינר "מעבר לחירות ולכבוד" (Beyond Freedom and Dignity, 1971)", קיימת קביעה כי לחירות ולכבוד ישנן אשליות המעכבות את התפתחות המדע בתחום עיצוב התנהגות, אשר, לדבריו, יכול ליצור חברה יותר מאורגנת ומאושרת.

במהלך שיא תהילתו של סקינר בשנות ה-70, עבור מתנגדים לרשות מנהלית קשוחה כמו נועם חומסקי (Noam Chomsky) «התיק נגד ב.פ. סקינר (The Case Against B.F. Skinner) » ולואיס ממפורד (Lewis Mumford), היה ברור שהרעיון של סקינר על הקהילה הנשלטת על ידי אוהדי שליטה ידידותיים – מתנגד לדמוקרטיה. ברומן של סקינר, "וולדן  2(Walden Two, 1948)" גיבור-הביהביוריסט שלו אומר: "אנחנו לא לוקחים ברצינות את ההיסטוריה" – כאשר תגובתו של לואיס ממפורד לאמירה זו הייתה "אין פלא: אם האנושות לא הייתה יודעת את  ההיסטוריה, אז העולם היה נשטל ע"י סקינרים – כך בצניעותו היה הניח סקינר בעצמו באוטופיה הביהביוריסטית שלו ".

בהיותי באותו זמן סטודנט לפסיכולוגיה, אני זוכר שתיקה נבוכה של רוב הפסיכולוגים בנוגע להשלכות הפוליטיות של הרעיונות של סקינר ועיצוב ההתנהגות.

באמצע שנות ה-70, במהלך התמחות בבית חולים מדיני סגור לחולי נפש, בפעם הראשונה התנסיתי באחת משיטות המפתח שלו של עיצוב התנהגותי המכונה "כלכלת אסימונים". ואז גיליתי כי מתנגדי רשות מנהלית קשוחה בכל כוחם מנסים להתנגד לעיצוב ההתנהגות.

ג'ורג', היריב של סמכותיות מדינית, היה נתון בדיכאון חזק, הוא סירב לדבר עם הרופאים, אבל, מסיבה כלשהיא, בחר בי בכדי להרגיש בצורה נורמלית. המנהל שלי, הפסיכולוג בבית החולים, הבחין שאני משוחח עם ג'ורג' ואמר לי שאני צריך לתת לו אסימון (סיגריה), בכדי לעודד את  "התנהגות פרו-חברתית" שלו. התנגדתי לבקשתו תוך כדי ניסיון להסביר שאני בן 20, ג'ורג' בן 50, וזה יהיה לעלבון. אבל המנהל שלי איים עליי בעדינות שיגרש אותי מבית החולים. לכן, החלטתי להתייעץ עם ג'ורג ', מה עלי לעשות.

ג'ורג', שנלחם עם התופעות של התרופות החזקות שקיבל, שהופכות בני אדם לזומבי, חייך ואמר: "אנחנו ננצח. תביא הנה את הסיגריה". מבלי להפר את הוראות הממונים עליו, ג'ורג' לקח סיגריה אחת, שם אותה בכיס חולצתו של מטופל אחר, ולאחר מכן הביט ברופאים בחוסר כבוד והניד בראשו.

בניגוד לסקינר, ג'ורג' לא היה בצד ההוא של חירות וכבוד. אנשים אנטי-סמכותיים כמו ג'ורג', שלא מתייחסים ברצינות לתגמולים וענישה של חובבי שליטה, שוללים את האידיאולוגיה הסמכותית, כגון עיצוב התנהגות והשליטה המוחלטת.

טכנולוגיות עיצוב התנהגות מעוררים תומכי שליטה קשוחה.

אם למדת מבוא לפסיכולוגיה, אז בוודאי שמעתם על "התניה קלאסית" של איוון פבלוב ועל "התניה אופרנטית" של סקינר.

דוגמה להתניה קלאסית: הכלב שומע את הפעמון בו זמנית עם קבלת המזון, לאחר מכן ישנם צלילי פעמון ללא מתן מזון, אך הכלב עדיין מזיל ריר.

חברו אישה מושכת בלבוש מינימלי עם בירה גרועה כלשהי, ואצל הגברים מתעורר רפלקס, כאשר המפגש עם בירה גרועה מעורר בהם משיכה מינית שגורמת להם לקנות בירה. תעשיית הפרסום משתמשת כבר זמן רב בהתניה קלאסית.

מה היא ההתניה האופרנטית של  סקינר? הגמול (למשל, כסף) – "חיזוק חיובי"; שלילת פרסים – "חיזוק שלילי"; כאשר העונש (למשל, התחשמלות) משרת בדיוק בתור "העונש". ההתניה אופרנטית בא לידי שימוש בכיתה בבית ספר, במקום העבודה ובטיפול במחלות הנפש.

סקינר הושפע רבות מהספר של ג'ון ב. ווטסון (John B. Watson) «ביהביוריזם (Behaviorism, 1924)." בתחילת המאה ה-20 המוקדמת ווטסון זכה לפרסום מסויים, בזכות קידום שיטות  נוקשות, מכניות, שיטות חסרות רגש של הורות. הוא הצהיר בביטחון שהוא יכול לקחת כל תינוק בריא ותוך כדי שליטה מלאה על ההתפתחות שלו ניתן ללמד אותו כל מקצוע. כאשר ווטסון חצה את גיל ה-40, הוא ויתר על הוראה באוניברסיטה והחל בקריירה חדשה בעסקי פרסום בחברת ג'י וולטר תומפסון (J. Walter Thompson).

ביהביוריזם וצרכנות – הינן שתי אידיאולוגיות אשר זכו לכוח רב במאה עשרים והן עשויות מאותו החומר. צרכנים, סטודנטים, עובדים וקהל הבוחרים – כולם משתקפים בעיני תרבות הצריכה וביהביוריזם כפסיביים, כאובייקטים הכפופים לרפלקסים.

manipulation

מהי הדרך הכי קלה למניפולציה?

בעת עידן קורפורטוקרטיה מגיעים לשלטון אוהבי שליטה, אשר נמשכים לזוהר הקיים בכוח שמקורו בשליטה בבני אדם אחרים, ולכן זה די טבעי כאשר השליטים מהסוג הזה מתלהבים מתיאוריית עיצוב ההתנהגות.

אלפי קון (Alfie Kohn) בספרו "הענשה ע"י פרסים (Punished by Rewards, 1993)" מוצגות התוצאות של מחקרים רבים אודות כך שעיצוב ההתנהגות משיג את ההצלחה הטובה ביותר בקרב אנשים תלותיים, חסרי אונים, אינפנטיליים, אדישים ומוגבלים. כלומר הרשויות, שנהנים משליטה באנשים אחרים, יוצרים חברה המורכבת מאנשים תלותיים, חסרי אונים, אינפנטיליים, אדישים ובעלי מוגבלות מסויימות.

רבות מן התוצאות המוצלחות ביותר בנוגע לעיצוב ההתנהגות הושגו בקרב בעלי חיים, ילדים ואסירים. לפי התיאורטיקנים מתחום הניהול – ריצ'רד הקמן (Richard Hackman) וגרג אולדהם (Greg Oldham), המופיעים ב-"עיצוב עבודה מחדש" (Work Redesign, 1980) ": "אנשים מקבוצות אלה הם בהכרח נמצאים בשליטה ובתלות מהרבה דברים שהם צריכים או רוצים לקבל, והתנהגותם ניתנת לעיצוב באופן יחסית קל".

באופן דומה, חוקר פול ת'ורן (Paul Thorne) פרסם בכתב העת "הניהול הבינלאומי (International Management)" מאמר "תגמולים אופטימליים (Fitting Rewards, 1900)", ובו כתב כי בכדי לגרום לאנשים לפעול בצורה מסוימת, הם צריכים במידה מספקת להיות זקוקים לדבר מה, רק אז התגמולים יחזקו את ההתנהגות הרצוייה שלהם".

בנוסף זה מעודד אנשים, שלא אוהבים את מה שהם עושים. "תגמולים יעילים יותר בקרב אנשים שמרגישים ניכור מעבודתם" – אמר חוקר מורטון דויטש (Morton Deutsch) בספר "צדק חלוקתי (Distributive Justice, 1985)". טענה זו עוזרת להסביר מדוע ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות הופכים "לנורמלים" בשיעורי בית הספר המשעממים אם משלמים להם על כך (ראו את ספרו של תומס ארמסטרונג (Thomas Armstrong) «המיתוס על הילדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות (The Myth of the A.D.D. Child, 1995) "). בהמשך לטענה זו, קון מציע מחקר המראה כי התגמול פחות יעיל כאשר עיסוקם של אנשים אינו משעמם אותם.

בסקירת ספרות על ההשפעות השליליות של התגמולים, חוקר קנת מקגרו (Kenneth McGraw) מגיע למסקנה ופוסק שתגמולים ישפיעו באופן שלילי על הביצועים כאשר מתקיימים שני תנאים: "ראשית, כאשר המשימה היא מעניינת במידה מספקת עבור הנבדקים, ולכן גירוי נוסף עלול ליצור מוטיבציה מוגזמת ; שנית, כאשר פתרון המטלה אינו מוגבל על ידי תנאים מחמירים (למשל אינו מוגבל מבחינת הזמן), וחיפוש הפתרון לא לגמרי ברור מאליו".

בנוסף, קון מציין כי לפחות 10 מחקרים מראים כי תגמולים פועלים בצורה יעילה ביותר בפתרון משימות פשוטות וצפויות. ומה בנוגע למשימות מורכבות יותר? במחקרים שנערכו לילדים בגיל תרום בית הספר (שביצעו מטלות תמורת צעצועים), לילדים (שביצוע מטלות תמורת ציון) ולמבוגרים (ביצוע מטלות תמורת כסף), בכל המקרים הנחקרים נמנעו מפתרון מטלות מורכבות. ככל שהתגמול היה גדול יותר, כך שהם בחרו במשימה קלה יותר; בעוד שבהעדר תגמול, הם ניסו לפתור מטלות מורכבות יותר ברצון רב יותר.

לכן, עבור חובבי שליטה באנשים, קיים גירוי חותרני, באם הם פסיכולוגים, מורים, פרסומאים, מנהלים או בעלי סמכות אשר משתמשים בעיצוב התנהגות. מי ששואף להשיג את הכוח המרבי ואת "הריגוש מהכוח" עליו להתמודד עם אנשים אינפנטיליים, תלותיים, מנוכרים ואדישים.

האופי האנטי-דמוקרטי של עיצוב התנהגות.

עיצוב התנהגות – האמצעי העיקרי של שליטה באנשים, ועל פי קון, אמצעי זה "מטבעו עוין לדמוקרטיה, לביקורתיות ולשיתוף החופשי של הרעיונות בין אנשים עם זכויות שוות."

לפי סקינר: כל התנהגות נשלטת מלמעלה, ואין לנו חופש ובחירה. הביהייביוריסטים מביטים על חופש הבחירה ועל המוטיבציה הפנימית כאשליות, או "פאנטומיים", כפי שסקינר נהג להתבטא. כבר בשנות ה-70 נועם חומסקי גינה את נקודת המבט הלא מדעית של סקינר, במיוחד את דעתו שיש לאסור את חקר המצבים וכוחות פנימיים.

בדמוקרטיה, אזרחים חופשיים לחשוב ולחקור, הם מונעים על ידי כוחות פנימיים די אמיתיים (ולא פאנטומיים), כוחות הכוללים סקרנות, שאיפה לצדק, מגע הדדי וסולידריות.

מה שבנוסף מפחיד בביהביוריסטים, היא העובדה שהבקרה החיצונית שלהם יכולה להרוס את הכוחות הפנימיים של האנושות כולה, אשר הנדרשים לקיומה של החברה הדמוקרטית. החוקר מארק לפר (Mark Lepper) הצליח להקטין את השמחה של ילדים קטנים מלצייר באמצעות "טושים זוהרים" באמצעות הענקת "תעודות אישיות על השימוש בטושים." גם תגמול עבור המשחק המענג יכול להוריד את התעניינות בו למשך מספר שבועות.

עיצוב התנהגות יכול גם להרוס את השאיפה הפנימית שלנו לחמלה, שגם היא נדרשת לקיומה של החברה הדמוקרטית. קון מתאר מספר מחקרים שהראו כי "ילדים שהוריהם נוהגים להשתמש בתגמולים על מנת להניעם, גדלים פחות נדיבים וחברותיים, לעומת בני גילם". ילדים שאמהותיהם מסתמכות על התגמולים החומריים, נוטים פחות לחלוק חפצים ולדאוג לאחרים.

כיצד הילדים גדלים והופכים למבוגרים מוסריים ואכפתיים? הם זקוקים לדוגמא רצינית ומכובדת של דאגה וטיפול, שבעזרתה הם יכולים ללמוד לחזור על התנהגות זו בעתיד.

כיום, פסיכיאטריה כענף מקצועי יצאה מגדר הגבולות של טכניקות לעיצוב התנהגות. כעת היא מאבחנת היפראקטיביות אצל ילדים לא ממושמעים, הפרעות קשב וריכוז, התנהגות מתריסה, הפרעות דו-קוטבית בילדות, תוך כדי ניסיונות לשלוט בהם באמצעות תרופות הרגעה חזקות. בעוד תעשיית התרופות מקבלת רווח ישיר ממכירת התרופות הללו, כל קורפורטוקרטיה תמשיך להרוויח מהלגיטימציה של הפסיכיאטריה המשתמשת בהתניה ושליטה.

האם איסלאם יכולה להתאים למערב

האם איסלאם יכולה להתאים למערב?

האיסלאם אינה שייכת לאירופה. החופש, המהות של השכלה אירופאית זרה לה; היא מפגרת מהזמנים המודרניים החל מתקופת הרנסנס.

כל אדם, ללא קשר לגזע או לדת אליהם הוא שייך, יכול להרגיש כמו בבית באירופה, תוך כדי הנחה שהוא יכול להשתלב בחברה ולקבל את ערכי הליבה של התרבות האירופאית.

המהות הנאורה האירופאית היא חופש הפרט. החופש הוא הערך העליון המגיע יחד עם היכולת לחשוב ולתהות, לבחור את אורח החיים, שיכול להיות שונה מדרכם של אנשים אחרים. לחופש שכזה לעתים היה צריך להקריב חיים.

אנשים עברו עינויים, נשרפו על המוקד, נרדפו ונרצחו. אנו יודעים כי "התקדמות רוחנית" (פרויד) אינו צד אחד של המטבע, החברה האירופאית לא תמיד הלכה קדימה בהיסטוריה שלה, היא חוותה גם רגרסיה ושפל. עם זאת, העולם לא יכול להתעלם מהרעיון של ציוויליזציה של תרבות אירופאית – רעיון החירות. אלא שבמציאות של איסלאם הרעיון הזה לא יצא לפועל. אנחנו, האירופאים, לא מוכנים לוותר על רעיון החופש והחירות בגלל זה.

הציוויליזציה האיסלאמית אינה יכולה להתקדם משום שמוסלמים שמים את האמונה מעל המדע.

לא מדובר על אדם ספיציפי שהגיע מהסביבה התרבותית האיסלאמית ורוצה להישאר מוסלמי, אלא מדובר על האיסלאם כאידיאולוגיה וכעל "הרעיון של הציוויליזציה". האיסלאם אינה שייכת לאירופה, בגלל שאינה מרמזת על הפרדה בין הדת, התרבות, החברה והפוליטיקה, אלא שאיסלאם דוגלת בעד היחסים הקרובים ביניהם.

השקפת עולם כזו אינה זרה לאירופה. הרעיון של "אחדות" בחסות האמונה מוכר היטב הן ליהדות והן לנצרות. כל הדתות היו רוצות לקבוע סדר משלהן בחברה, אך אירופה הצליחה להתנגד לאומניפוטנטיות (כוח מוחלט) שלהם.

לכן, איסלאם לא יכולה להיות חלק מאירופה, היא לא הולכת בד בבד עם הזמן. היא מציבה אמונה מעל המדע והחינוך, היא אינה מודעת לרפורמציה, היא לא עברה מאבק קשה בין פילוסופיה, מדע והכנסייה, שכתוצאה ממנו הכנסייה איבדה את כוחה.

במהותה, האיסלאם – הינה תיאולוגיה פוליטית.

עם כל הטולרנטיות כלפי הדת, התרבות האירופאית אינה יכולה לקבל את העליונות של האמונה על הפילוסופיה, המדע, האומנות והחינוך. האיסלאם אינה שייכת לאירופה, כי הפרדת הדת מהפוליטיקה זרה לה, למרות המאמצים של אטאטורק.

האיסלאם, במהותה – היא תיאולוגיה פוליטית, הפצתה לא הייתה מקרית. האיסלאם היא אידיאולוגיה של כוח. יהדות ונצרות היו צריכות לעבור רדיפה והשפלה, הן גדלו מתשישות. להיפך, האיסלאם באה לעולם הזה מתוך אמונה שהיא השלטת העליונה.

מאחר והביקורת על איסלאם אסורה, האיסלאם לא יכולה להשתייך לאירופה.

איסלאם – אינה דת אירופאית, כי היא מציבה קולקטיביזם מעל לאינדיבידואליזם, כי היא לא מוכנה להגן על הפרט מפני החברה, כי היא לא מכבדת את זכויותיהם של המיעוטים, משום שהיא דוגלת בעליונות הגברים על הנשים.

נחיתות של הנשים – זוהי מציאות עבור האיסלאם, חלק מהתרבות שלה. מי שמכחיש או מנסה להצדיק זאת הוא פשוט זורע חול בעיניים של עצמו. לעולם איסלאם לא תהפוך לאירופאית, כיוון שאדם שאינו מוסלמי = אדם פגום.

איסלאם לא יכולה להשתייך לאירופה, כי כל ביקורת אודותיה אסורה בהחלט, משום שהתנערות של מוסלמי מהאסלאם משמעותה גזר דין מוות, בגלל שכל התנגדות לרעיונותיה  נענשת יותר מהפשע כנגד החוק האזרחי. איסלאם אינה שייכת לאירופה, כי היא רודפת אחרי מיעוטים מיניים, ולא מסוגלת לגלות סובלנות.

כל האמור לעיל מהווה סיבה לפיגורו של העולם המוסלמי. בגלל הביטויים המיושנים שלה האיסלאם כציוויליזציה לא יכולה להיות חלק מאירופה. היא יכולה להחזיר את החברה האירופאית שנים רבות אחורה, לכן על אירופה להתנגד לה.

האירופאים צריכים להבין שלא מדובר על הדת, כל אחד הוא חופשי בבחירתו הדתית בגבולות מסוימים. הרעיון הוא שאיסלאם צריכה להיות מוצגת אחרת. איזה סוג של ציוויליזציה יש לה להציע לנו, איזו מערכת משפט, סדר ציבורי, חינוך, תשתיות, חיי תרבות ופתרונות לבעיות סביבתיות וכו' יש לה להציע? רק מבנה מסודר של התחומים הללו יכול ליצור ציוויליזציה מתקדמת. בכל מקום שבו האיסלאם הייתה "ליסוד של התרבות" היא השאירה אחריה עוני, בורות ונחשלות.

איסלאם באופן מוחלט אינה עולה בקנה אחד עם הציוויליזציה המודרנית, היא פיגרה משאר העולם מאז תקופת הרנסנס. עבור מי שאינו יודע לאן ללכת ומה לעשות הדת הופכת לתרופה. במקרה כזה, הדת אינה מהווה מורשת רוחנית והיסטורית אלא מהווה אופיום להמונים.

המקור: DIE WELT