favicon2

בוגדים או חופש הביטוי

בהיסטוריה לעיתים קרובות נשארים שמותיהם של בוגדים ועריקים. יש מספיק דוגמאות לבגידה ולאנשים שביצעו מעשים מסוג זה. אנשים אלה גורמים נזק עצום לצד אחד, ומעניקים יתרון עצום לצד השני. אך עדיין הם בזויים על ידי שני הצדדים. כמובן שבלתי אפשרי לא לציין את המקרים המסובכים, כאשר אשמתו של בן אדם קשה להוכחה.

לפני שאתם מנהלים שיחה בנושא זה יש לגבש הבנה מדוייקת על מה הוא מושג "בגידה" ומה זה מולדת.

 

מולדת – ארץ האבות, ארץ מולדת, מדינה שבה נולד אדם, השטח המשתייך לעם מסוים מבחינה היסטורית, הכולל את הטבע שלו, את האוכלוסייה, את ההתפתחות ההיסטורית הייחודית של השפה, של התרבות, של אורך החיים ומנהגים.

 

בגידה – תמיד בגידה, והבוגד במדינתו תמיד האויב הלאומי, רק שבמקרה זה מדובר באויב כפול, משום שכאשר מדובר באויב החיצוני הינו פועל למען האינטרסים של מולדתו ושל עמו, לעומת זאת כאשר מדובר באדם אשר בגד במולדתו מדובר בבגידה בעת ובעונה אחת בעמו, בגזעו, וכמובן בעצמו, לכן אין ולא יכול להיות דבר יותר גרוע מזה בעולם.

ישנן סיבות רבות לבגידה, אך העיקרית שבהן: התמכרות לכסף, לחומר ולנוחות.

האיש שביצע בגידה, כאשר הבגידה היא תמיד פעולה שאינה נכונה, הורס את מהותו כאדם בעיקר (את נשמתו), אשר נפגעת מבחינה אבולוציונית.

 

חופש ביטוי – אם נתייחס למה שכתוב בוויקיפדיה, אנו נמצא את התיאור הבא: חופש הביטוי הוא זכותו של האדם להביע את דעתו בחופשיות. נכון לעכשיו זה כולל חופש הביטוי הן בעל פה והן בכתב (חופש העיתונות והתקשורת).

חופש הביטוי לפעמים מוצב בפני קונפליקט אל מול זכויות וחירות הזולת. בדרך כלל הכללים המשפטיים במדינה מסדירים הגבלות על חופש ביטוי בשטחה. על בית המשפט הבינלאומי, הגבלות על חופש הביטוי נדרשות לעמוד בשלושה תנאים: הם חייבים להורות לחוק בקפידה, חייבים לרדוף מטרה לגיטימית והם נדרשים להיות נאותים להשגת מטרה זו. חוקים המטילים מגבלות חייבים לשאוף להיות חד משמעים ואינם ניתנים לפרשנויות שונות.

כך למשל חוקה במדינות דמוקרטיות ומשפטיות רבות אוסרת על תעמולה בהסתה לשנאה ואיבה חברתיות, גזעיות, לאומיות או דתיות, כמו כן אוסרת גם על הפצת מידע המהווה סוד מדיני. הגבלות זמניות או חלקיות ניתנות להטלה בהתאם להחלטת בית המשפט.

חופש הביטוי אינו חופש להעליב אנשים, לפגוע בשמו הטוב של אדם או בשלוות נפשו של האחר, והפרתו צריכה להיענש ע"פ דין.

 

זכות האדם לחופש הדיבור והביטוי אינה מעוגנת במשפט הישראלי ואינה נכללת בחוקי היסוד של המדינה.

לדברי השופט חיים כהן, ההיסטוריה של חופש הביטוי בישראל שורשיה מהתנ"ך ומהתלמוד. על פי ההלכה, כמו גם בשיטות משפט אחרות, קובע העיקרון הבא : כל מה שלא חל עליו איסור על פי החוק – מותר.

 

לסיכום

לא הייתי רוצה להפנות את המאמר הזה כלפי אדם מסוים במדינתנו. תסיקו מסקנות בעצמכם על בסיס המצב הקשה שבו המדינה שלנו נמצאת. המצב הגאו-אסטרטגי של ישראל הינו מורכב יותר מאשר ברוב המדינות האחרות. בזמן שארצנו נמצאת במצב לחימה מתמשך ואזרחים חפים מפשע נהרגים על ידי מחבלים, בתקופה שבה כל טעות או מחדל הקלים ביותר עלולים לגרום לנו להפסיד במלחמה נגד הטרור, יש לנקוט בזהירות מירבית בעת מימוש של הזכות לחופש הביטוי כדי לא להפוך לבוגד.

בוגדים או חופש הביטוי